לא לבנייה בשדות מזרח רחובות!!

הסטורית, בימים נאורים מאלה, היו אלה אדמות פרדסים.

עקב החלטת ערי השפלה, לרמוס את מורשתן ולהתנכר להּ, נחנק ענף הפרדסנות והומת - והפרדסים, ברובם המוחלט, נרצחו.

בשנות התשעים התקבלה החלטה, לסלול את הכביש העוקף המזרחי של רחובות (המכונה "דרך בגין"), תוך רצח כל הירק מערבית לו = איזורים, בהם נבנו מאז שכונות "אחוזת הנשיא", "נווה אבנית" ו"רחובות המדע". בשיחה עמי בשלהי 1992, התחייב ראש עיריית רחובות דאז, מיכאל מיש לפידות, שכל השטח שמזרחית לכביש, ישאר חקלאי, ירוק ופתוח - וכך אמנם היה: גם משנרצחו, מרבית הפרדסים, נשתלו במקומם שדות. סביבה זו = המצויה בין רחובות, רמלה וכביש 40 - היא מרחב ירוק ענקי ופתוח, הריאה הירוקה, של הנפה כולה. חמצן רב נוצר שם, חיות-בר שונות, מתגוררות שם וכל תושבי האיזור, יכולים לטייל בשבילים, אשר בין השדות וביניהם לבין אחרוני הפרדסים, במיוחד בעונה הזאת של השנה, כשהכל ירוק ויפהפה ונעים.

תמונות ניתן לראות כאן:

https://kedemphotos.wordpress.com/2020/07/14/landscapes-rural-and-agricultural-eastern-rehovoth/

במרוצת השנים, כמובן, היה לחץ, של גורמי-הרס שונים (קבלנים וכיוצא-בהם), להחרבת כל היופי הזה, בשל תאוות-הבצע; אולם, במשך למעלה מעשרים שנה, הדבר נמנע.

בשנים האחרונות = דווקא כשהעולם כולו מכיר, בחיוניות השמירה על הסביבה, בכלל ועל הירק (ממיר הפחמן דו-החמצני לחמצן) בפרט!! דווקא כאשר הקורונה הוכיחה, עד כמה ירק עירוני, הוא דבר חיוני!! - בחרה עיריית רחובות, בראשות רחמים מלול (רוצח-עצים ותיק וידוע - מתחרה בבולסונארו, תכל'ס!), להתחיל לדחוף קדימה, את מזימות-הקבלנים והות"ל הנפשעת, בסיועו של איזשהו "חוקר" תמהוני, קיבלה את דרישתם, לפצוח בטבח מרבית שטחי-הירק (וחיות-הבר המתגוררות בהם, כמובן), בעבור בצע-כסף - כאשר הוויכוח היחיד הוא: כמה בטון ואספלט, ייועדו למגורי-אדם - וכמה לעסקי-הפרקמאטיה שלו (קניונים וזוועות אחרות, כלומר).

איננו מכירותים, בשום פנים ואופן, לא בות"ל ולא בהחלטותיה הנפשעות. בעינינו, מדובר בועידת ואנזה חדשה (להשמדת הטבע וחיות-הבר בארץ ישראל). אנחנו אומרותים: זוהי ארצנו ושדותיה!!

לא לויתור, לא לפשרה, אַף שַׁעַל מאדמת-מולדתנו הקדושה, לא יוקרב לבנייה!! אלא כָּל מזרח העיר, יישאר ירוק ופתוח - בין שבידי החקלאים ובין שבידי הטבע. את הבניה החדשה יש להגביל, למיזמי פינוי-בינוי אקולוגיים בתוך העיר גופא בִּלְּבָד (ויש ברחובות שפע אדיר, של בלוקים מתפוררים מן הפיפטיז, המשוועים לפינוי-בינוי כבר!!).