פנייה מסיעוד שנה א'

א.ג.נ,

אנו, הסטודנטים לסיעוד משנה א', התוודענו לסכסוך העבודה שהתגלע בין הפקולטה לסיעוד לבין הסגל הזוטר של הפקולטה למדעי החברה. על אף שאיננו רואים עצמנו כבעלי ידע מספק בעניין, ועל כן גם כבעלי זכות לנקוט עמדה, היינו רוצים להציג את ההתרשמות שלנו מרמת ההוראה והיחס האנושי שקיבלנו מחברי הסגל הזוטר במהלך השנה. מהלך זה נעשה במטרה להציג את החוויה שלנו, ובתקווה כי חוויה זו תתרום, ולו במעט, לפתרון הסכסוך הנ"ל בצורה ההוגנת והנעימה ביותר לכל הצדדים, שכן גם אנו נפגעים מקיומו.

להלן מובאים מספר ציטוטים, אשר משקפים בצורה טובה את ההתרשמות של רוב הסטודנטים משנה א' מהמרצים של מדעי החברה:

"יום לפני המבחן שלחתי למרצה שאלה, והיא ענתה לי תשובה ארוכה ומפורטת בטירוף! הכי לא מובן מאליו לדעתי. זה היה איזה עמוד וחצי. וזה ממש ממש עזר לי".

"המרצה הסכימה להגיע כמעט שעה לפני ההרצאה כדי להסביר לי נושא מסויים. לדעתי זה לא מובן מאליו. וגם המתרגל פשוט מדהים. בסמסטר קודם עברתי את המבחן רק בזכותו, כי הבנתי ממנו הכל".

"לדעתי, המרצה מהממת. יצא לי כמה פעמים לשלוח לה מיילים - ענתה לי עליהם מהר, ותמיד ידעה לעזור. גם במחשבים הייתה לנו בעיה בהתחלה, אז היא דיברה עם התמיכה של המחשבים וסדרה את זה. בקיצור, הייתה שם כשהיה צריך".

"המרצה פשוט מקסים! הוא נתן לנו את המקום לבטא את עצמנו בשיעור, ולא העביר את החומר כמו הרצאה יבשה. הלמידה הייתה דרך דיון, וזה תרם מאוד להבנה של החומר מבחינתי".

"המרצה מדהימה ובן אדם מרתק וטוב, מעבירה את החומר לעניין, מוסיפה וחולקת בדוגמאות שבאמת ממחישות את החומר ונזכרות עד המבחן, נהנתי לבוא לשיעורים שלה והייתי מרותקת לכל מילה שיוצאת לה מהפה. פשוט תענוג".

"המרצה הייתה מאוד נעימה ותמיד הסבירה שוב ושוב למי שצריך. סבלנית וסובלנית לכל שאלה והערה. תמיד ווידאה שהכול ברור, והייתה עוזרת גם אחרי שעות השיעור".

"המרצה היה סבלני מאוד, פתוח לשמוע דעות שאינן כשלו, חוזר ומסביר דברים כשצריך. מעבר לכך, ובצורה שאיננה מובנת מאליה בכלל, נשאר אחרי סוף השיעור, ולפעמים אף בהפסקות שלו עצמו, כדי לדון עם הסטודנטים על עניינים שנראה שבערו בהם והיו חשובים להם, גם אם לא נגעו ישירות לחומר הלימוד. בנוסף, בהיותו אדם מאוד משכיל ואינטליגנטי, שבפיו תמיד תשובה לא שגרתית ומאתגרת מחשבתית, איפשר לשאול שאלות שלא נגעו ישירות לחומר הלימוד במייל, והשקיע מאוד במענה עליהן".

אנו מקווים שהציטוטים הנ"ל מבהירים את הרגשתנו בנוגע לנוגעים בדבר. חשוב לנו לציין שמעבר ליחס האנושי המדהים והאכפתיות שהופגנו כלפינו, בלטה מאוד גם ההכשרה המעולה של חברי הסגל הזוטר, שהתבטאה בידע הרב שהפגינו וחלקו עימנו. אנו מאמינים כי מקצועיות זו התאפשרה ברובה בזכות העובדה שהמוזכרים לעיל העבירו חומר שאהבו, שנגע להם אישית, שהם עצמם בחרו ללמוד מתוך אהבה ואמונה בתחום, וספק אם אנשים שאינם מגיעים מתחום מדעי החברה, והנושאים בהם הוא נוגע פחות בוערים בהם, יוכלו לבצע עבודה ברמה שתשתווה למתוארת לעיל (אם כי כמובן שאיננו מתיימרים לקבוע זאת בצורה חד-משמעית).

יש לציין כי ההחלטה ללמוד סיעוד במדינת ישראל מתקבלת לרוב מתוך תחושת שליחות, מתוך רצון לעזור לאנשים ולהיות חלק מחברה אכפתית ואמפתית. עם זאת, החלטה זו לא פשוטה, מכיוון שהמקצוע נעדר יוקרה ואיננו מספק מבחינת שכר. לכן אנו רואים חשיבות עליונה להעסקת מרצים אשר הינם בעלי התכונות המוזכרות לעיל. שכן, לעיתים, בעקבות התמודדות עם עומס שעות וחומר, מתעוררים הספקות, ודווקא ברגעים אלו מה ששומר על ה"רעל" זה לראות אנשים שמאמינים במה שהם עושים, ובוחרים להעביר אותו הלאה בהתלהבות, אמונה, מצויינות, והכי חשוב - חוסר התנשאות.

אנו חוזרים ומדגישים שמכתב זה לא בא לסנגר על אף צד בוויכוח, וכל מטרתו היא הבעת הרצון שלנו כסטודנטים לשמור על איכות ההוראה הנפלאה שנחשפנו אליה, כדי שלדורות הבאים שיבחרו ללמוד את המקצוע תהיה חוויה שאיננה נופלת משלנו (וגם כדי לשמור על ההתלהבות לפחות עד תחילת הפרקטיקה).

בכבוד רב,

שנה א'

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה