חקירת ואכיפת עבירות המין והאונס בישראל

במסגרת לימודי מקצוע האזרחות, התבקשנו לחקור ולהעמיק באחת מהבעיות האזרחיות של מדינת ישראל. ארבעתנו תלמידות ותלמידים בכיתה י"ב ולאחר סקירה מעמיקה של החקירה והאכיפה של מקרי אונס ועבירות מין בישראל יחד עם עדויות של שלל נפגעות, ניכר כי קיימת בעיה.

ראשית, הרוב המוחלט של תיקי האונס ועבירות המין נגנזים: לפי הדוח שפרסם הלמ"ס נכון לשנת 2018, 58% מכלל תיקי עבירות המין נגנזו ללא כתב אישום.

בנוסף, קיימות עדויות של שלל נשים שמספרות על תהליך החקירה והמשפטי המייגע שעברו: העדויות מספרות על סיטואציות של חוסר רגישות מצד החוקרים והפרקליטות, ואי צדק בגזר הדין הניתן לפוגע כפי שהודגם בפסקה הקודמת.

במקביל, ישנה בעיה עם התקציבים המוענקים לאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית אשר פועלם הוא לסייע ולהקל לנפגעות הן בפן הנפשי והן בפן המשפטי: נכון לתוכנית העבודה לממשלת ישראל ה-35, בשנת 2019 איגוד מרכזי הסיוע לא קיבל את התקציב שהיה מוקצב לו ובעקבות תקופת הקורונה ספגו ירידה דרמטית בתרומות אף עוד יותר. יש לעגן את התקציב של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית על מנת לספק כמה שיותר סיוע ותמיכה עבור אותם נפגעות.

יתרה מזאת, חקרנו את הפתרונות השונים שכבר הוצעו בעבר שלדאבוננו לא קודמו וחשבנו גם על פתרון משלנו לבעיה.לדוגמה, חבר הכנסת מיקי לוי הציע הצעת חוק בשנת 2016 לפיה רק חוקרי עבירות מין, מתורגמנים ושוטרים שעברו הכשרה רחבה בנושא עבירות המין והטראומות יורשו לטפל בתלונות על עבירות מין.יתר על כן, חברי הכנסת מירב מיכאלי ומיכל רוזין (המחנה הציוני) כבר העלו בעבר הצעת חוק בשנת 2015 שלפיה יש להקים בתי דין לעבירות מין והוכיחו את יעילות הפתרון בכך שהראו את יעילותה בארצות אחרות: נמצא כי פעילותם של בתי המשפט המיוחדים לדיון עבירות מין בדרום אפריקה הביאה להגדלת מספר התיקים שטופלו, שיפור היחס לקורבנות, לשיתוף פעולה בין גורמים שונים המטפלים בנושא, לקיצור משך זמן הטיפול בכל תיק ולהעלאת שיעורי ההרשעה: במהלך תקופה של שנה נרשם שיעור הרשעה של 80%.גורלן של הצעות החוק הללו הן שהצעת החוק של מיקי לוי הוסרה מסדר היום, והצעת החוק של מיכל ומירב לאחר 5 שנים עדיין לא עברה את שלב הקריאה הטרומית.

עוד פתרון שחשבנו עליו שעשוי לצמצם את הפגיעה בנפגעות במהלך חקירתן והטראומה הנגרמת מהתהליך הקשה שעוברות ולהגדיל את שיעורי ההרשאה הוא לכוון את תקציבי המשטרה כך שיוכלו לגייס אנשים מקצועיים מבחוץ אשר עוסקים עם נפגעי טראומה על בסיס יומיומי. אנו מקווים כי בעזרתם החקירה תוכל להתנהל באופן יותר מקצועי, מכובד ומסודר, והמידע יוכל להיאסף מן הנפגעות באופן שלא ירגיש חודרני או פוגעני.

מטרתנו בעצומה זו היא להעלות שוב את הבעיה ופתרונותיה לסדר היום יחד עם הצעת פתרון משלנו לסוגיה זו. אנו מאמינים כי על ידי העלאת המודעות בקרב הציבור ואסיפת חתימות, נוכל לשנות את המצב הקיים ולדרוש כי הממשלה תנקוט באחד מהפתרונות שהוצעו בהקדם!