שינוי מדיניות השילוב וועדות ההשמה - מכתב המנהלים והמורים

לכבוד

שר החינוך – מר נפתלי בנט

הנדון: שינוי מדיניות השילוב וועדות ההשמה

משרד החינוך נמצא בעיצומו של שינוי עמוק במדיניותו ביחס לתלמידי החינוך המיוחד. בביצוע שינוי בסדר גודל כזה, ובמיוחד כשמדובר  בתחום כה רגיש וחשוב, מן הראוי שהמדיניות תהיה גלויה ותעוצב תוך שיתוף מירבי ושקיפות. במקום זאת, אנו, מנהלי בתי הספר, ניזונים משמועות ושברי מידע, בדרכים לא ראויות כגון הודעות ווטסאפ ממנהלי וועדות השמה.

כך למשל בעתיד הקרוב צפוי שינוי בחוק לפי הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון מס'11- שינויים ארגוניים בפעולת וועדות על פי החוק). שינוי זה יפגע משמעותית בזכאותם של תלמידים לשירותי חינוך מיוחד, באופן הסותר לחלוטין את רוח החוק הקיים ואת מטרותיו, והוא נמצא בניגוד מוחלט לעמדת אנשי החינוך, הרשויות המקומיות, ואף לעמדתם של גורמי מקצוע במשרד.

על פי המלצות "הועדה הציבורית לבחינת מערכת החינוך המיוחד" בראשות השופטת דורנר הומלץ פתרון  המבוסס על שני אדנים: האחד: מתן אפשרות בחירה להורים לתלמיד בעל הצרכים המיוחדים, עצמו, ככל שניתן, במסגרת החינוכית המסוימת שבה ילמד, והשני: אימוץ העיקרון של "התקציב הולך אחר הילד"[1]

להלן פירוט הקשיים שאנו רואים בשינוי המובל על ידי משרד החינוך:

• התיקון המוצע כיום אינו כולל את עיקרון "התקציב הולך אחר הילד". דבר המאיים על בניין  השילוב כולו, תוך התעלמות בוטה מהעמדה שגובשה על ידי הועדה הציבורית בנושא.
• הפירוק הצפוי של וועדות השילוב הבית ספריות מעלה את השאלה מה דינו של התקציב הניתן לבית ספר על פי ההקצאה הסטטיסטית? על פי המלצות הועדה: "מוסדות החינוך הרגיל ימשיכו לקבל תקציב במסגרת ההקצאה הסטטיסטית, שמטרתו לסייע להם להתמודד עם תלמידים שאינם מוגדרים כבעלי צרכים מיוחדים אך הנזקקים לתגבור. ההחלטה לגבי היקף וסוג הסיוע לילדים אלו תתקבל על-ידי מוסד החינוך עצמו (למשל, באמצעות ועדה פנימית).[2]

אולם, לפי הצעת התיקון לחוק, וועדת זכאות תחליט רק על זכאות לחינוך מיוחד. הסמכות שיש היום לוועדת השמה להחליט על סוג המסגרת, תעבור ברוב רובם של המקרים להורי הילד עם הצרכים המיוחדים. לכאורה, עקרון מבורך של בחירה, אך למעשה כיוון שהתיקון אינו מאמץ את העיקרון של "התקציב הולך אחר הילד" הורים רבים ירגישו נאלצים לבחור במסגרת של חינוך מיוחד ולא של שילוב, כי רק במסגרת זו יקבל ילדם לפחות חלק מהשירות שהוא זקוק לו. הורים רבים יבחרו במסגרת משלבת כי יעריכו שהשילוב יותר חשוב מהסיוע (במיוחד כאלו שיש בידם לממן לילדם את הסיוע מכספם). הדבר אכן ישיג את המטרה של חסכון כלכלי למשרד החינוך, אך במחירים כבדים למערכת כולה.

• הערכת עלות החקיקה כוללת רק את עלות הוועדות. כלומר, משרד החינוך אינו מתכוון לתקצב את השינוי. וועדות חדשות הולכות להחליף וועדות ישנות, באופן שיידרש למשרד החינוך תקצוב של כוח אדם נוסף. היינו מצפים שמחויבות לרעיון של שילוב ילווה בהקצאת משאבים למורים, למטפלים, לסייעים ולגורמים אחרים שנותנים מענה לתלמידים ולא למנגנון משרד החינוך.
• אין מפתח ברור ועקרוני לקביעת רמת התפקוד של התלמיד, כבסיס לקביעת "התקציב שהולך איתו". יש חשש ששיקולי הוועדה יהיו מונחים על פי שיקולי התקציב של משרד החינוך. זאת ועוד- מנהלי בתי הספר אינם חברים בוועדה, וערר מתבצע כוועדה פנימית במשרד החינוך.

נראה כי כוונת משרד החינוך אינה להתגייס סוף סוף לרעיון השילוב כראוי, אלא לחסוך כסף תוך  פגיעה קשה בצרכי התלמידים הנזקקים  ותוך פגיעה קשה בהתפתחות כלל התלמידים. נוכח כל האמור לעיל, אנו מנהלי בתי ספר, מבקשים שישתפו אותנו בתהליך קבלת ההחלטות. הצעת החוק נכתבה זה מכבר, והדיונים נערכו ללא מנהלי בתי הספר, בהתנהלות לא סבירה ולא תקינה.

במצב הנוכחי, ואלמלא נהיה חלק ממעגל מקבלי ההחלטות, לא נוכל לשתף פעולה עם שיטה קלוקלת זאת, שמטרתה אינה שילוב (שהוא עניין ראוי ומבורך) אלא חסכון בכסף על חשבון התלמידים החלשים ביותר. במידה וכך יהיה, לא נשתתף בוועדות, לא ננהל אותן, לא נשלח נציגי ביה"ס לוועדות, ולא נכניס תלמידים ללא משאבים מתאימים לכיתות הרגילות.

[1] עמוד 65 בדו"ח הוועדה

[2] עמוד 59 בדו"ח הוועדה

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה