סוגיית הדרת הנשים במדינת ישראל

קיימת בשנים האחרונות עליה בדרישה להפרדה בין גברים לנשים במרחב הציבורי הכללי ותופעה זו זוכה לתשומת לב ציבורית רבה. הדרת נשים במרחב הציבורי הינה באה לידי ביטוי במקרים רבים בהם חלות על נשים איסורים והגבלות המבדילות אותן מהמין הגברי ובכך מדירות אותן. לדוגמא, איסור שירת נשים בפרהסיה, הפרדת נשים בתחבורה ציבורית, הדרתן ממערך השיפוט בדיני משפחה, אפלייתן בקבלה לתפקידים ציבוריים וכו'.

הדרת נשים זו היא תופעה פסולה ונפסדת ופוגעת באופן בוטה בזכויות גרעיניות ובסיסיות של הנשים. מעבר לכך, הדרת נשים משרישה תפישה שלפיה החיים הציבוריים שייכים מטבעם "לגברים בלבד", וכפועל יוצא מכך פערי מעמדות מגדריים והתנהגויות שמטבען הן מבזות, משפילות ומנמיכות נשים. הדרת נשים משמעה פגיעה קשה באוטונומיה של נשים, והיא פוגעת בזכותן לשוויון מלא וכבוד, שכן היא נוטה לדחוק את הנשים לאחור ולהשתיק את קולן, ובכך לשדר מסר פוגעני, לפיו נשים נחותות מגברים.

אנו מאמינות כי לנשים מגיעות בדיוק את אותן הזכויות המגיעות לגברים. בין זכויות אלה נמנות הזכות לחופש הביטוי, זכות זו מתייחסת לצורך של כל אדם להתבטא בצורה המתאימה לו, כרצונו החופשי ובין היתר מבטא את עניין המלבוש, שבו אדם רשאי לבחור את מלבושו לבדו. אישה יכולה לבחור את לבושה ללא חשש מהתערבות לא ראויה מצד החברה או אף פגיעה מילולית או פיזית בה.  זכות נוספת היא הזכות לחופש התנועה, הזכות כוללת את חירותו של אדם לנוע בחופשיות ממקום למקום, בלי שיגבילו אותו. מזכות זו נובע כי מותר לאישה ללכת לאן שתרצה ללא חשש כי תפגע. זכות זו נפגעת רבות במקרים הבאים: באוטובוסים,  בשכונות חרדיות כגון שכונת "מאה שערים" הנמצאת בירושלים , בתחנות החלוקה הנפרדות לכרטיס הרב-קו בירושלים וכדומה.

ברצוננו לצמצם מקרים אלו ולעודד את המין הנשי להמשיך להילחם על מקומו בחברה.            

אנו קוראות לגופי השלטון – הכנסת, הממשלה, מערכת המשפט – לעמוד בפרץ ולא לתת יד לתופעות של הדרת נשים, ובודאי להיות דוגמה ראויה בעצמם. אנו קוראות לאזרחיות ואזרחי המדינה להיות ערניים לתופעות אלה ולצאת נגדן, כדי שמקבלי ההחלטות יבינו שיש מחיר לכניעה.