מחנכות ומחנכים בקריאה לשרת החינוך הבאה - להציל את החינוך הציבורי

119 / 1,000 חתימות · Unknown

לשר או לשרת החינוך הבאים של מדינת ישראל, רגע לפני שהמערכת שוב הופכת לזירת קרב של סיסמאות, הבטחות בחירות ורפורמות חולפות – אנחנו, מחנכות ומחנכים מכל רחבי הארץ, עומדים כאן כדי לומר בקול צלול וברור: אסור להרים ידיים מהחינוך הציבורי.

ביום שבו תיכנסו לתפקיד, תקבלו לידיכם אחריות לאומית כבדה: שמירה על אחד המרחבים האחרונים שבהם החברה הישראלית עוד יכולה לפגוש את עצמה באמת.

המציאות בשטח אנחנו פוגשים יום-יום מערכת עייפה, שחוקה ומתוחה עד קצה גבול היכולת. בתוך הכיתות שלנו יושבים ילדים ובני נוער שחווים מלחמה, פינוי, חרדה מתמשכת, אובדן שגרה ופערים מעמיקים. לצידם עומדים גננות, מורים ומנהלות שנדרשים להיות בו-זמנית אנשי הוראה, עוגן נפשי, ומבוגרים אחראיים שמחזיקים כיתה – לעיתים קרובות ללא כלים מספקים, ללא גיבוי מערכתי וללא הכרה ראויה.

אך המשבר האמיתי עמוק בהרבה ממחסור בתקציב או בשעות. המשבר הוא באובדן האמון ובתפיסה המסוכנת לפיה החינוך הציבורי אינו יסוד משותף שיש לחזק, אלא מערכת שאפשר להפריט, לפרק ולהפריד למגזרים.

הפירוק הוא סכנה לחברה הישראלית הפירוק של החינוך הציבורי לא נעצר בשערי בית הספר:

הוא מרחיב את הפערים ומפקיר מאות אלפי ילדות וילדים לגורל המוכתב מראש.

הוא הופך שותפות חינוכית למערכת יחסים צרכנית, שבה גננות ומורים נתפסים כ"ספקי שירות" שחוקים וההורים כלקוחות מתוסכלים.

הוא מפרק את הסולידריות: קו ההגנה האחרון מפני ניכור וקרע חברתי הולך ומעמיק. זו אינה רק בעיה חינוכית – זו פצצת זמן חברתית.

על מה אנחנו נאבקות ונאבקים? המאבק שלנו אינו מאבק סקטוריאלי; זהו מאבק על שוויון ערך האדם ועל זכותו הבסיסית של כל ילד וילדה בישראל – מכל מעמד, יישוב, שפה ורקע – לזכות בחינוך שרואה אותם באמת, שמצית דמיון, ומפגיש אותם באופן בונה ומחבר עם מי ששונה מהם. למדינה יש אחריות לאומית על החינוך. של כלל ילדיה.

זה אינו חלום אוטופי – זו מחויבות יומיומית של אלפי אנשי חינוך בשטח שממשיכים להתעקש על מערכת חינוך שוויונית, מצמצמת פערים, ועל פדגוגיה חברתית שמחברת בין בית הספר לקהילה ובין אדם לאדם.

הדרישה שלנו משר/ת החינוך הבא/ה: הבחירה שלכם תהיה ברורה: להמשיך לנהל את הפירוק – או לקחת אחריות לאומית על הבנייה.

אנו דורשים ודורשות:

הכרזה חד-משמעית על החינוך הציבורי כנכס אסטרטגי של החברה הישראלית ועצירת מגמות ההפרטה והבידול המגזרי. השקעת משאבים, הקטנת כיתות ושיפור תנאי עבודתם של גננות, מדריכים ומורים.

מתן גיבוי, אמון וכלים לצוותי ההוראה והניהול – המהווים את קו ההגנה של ילדינו בשגרה ובחירום.

השקעה עמוקה בצמצום פערים ובחיבורים חברתיים, מתוך ראיית מערכת החינוך כמקום שבו יוצרים תקווה ומציאות משותפת.

החינוך הציבורי אינו מותרות ואינו שדה ניסויים פוליטי. הוא העתיד של כולנו.