עבודה באזרחות- הפרטת בתי חולים בישראל

0 / 40 חתימות · Decision Makers

עבודתנו עוסקת בתחום הכלכלה ובעיקר בנושא של הפרטת בתי החולים בישראל, בתי החולים הציבוריים אל מול הפרטיים, היתרונות והחסרונות של השניים. בואו קודם כל נבין מהו ההבדל בין בעלות ציבורית לבין פרטית, בעלות ציבורית היא סוג של בעלות שקיימת בכל מדינה ולפיה קניין מסויים, לדוגמא מפעל, נמצא בבעלות מלאה של המדינה, ממומן על ידי כספי המסים ומנהליו הם פקידים ממשלתיים. לעומת זאת, ברוב מדינות העולם (למעט מדינות סוציאליסטיות כמו צפון קוריאה וונצאולה) קיים סוג נוסף של בעלות והיא בעלות פרטית. לפיה אותו מפעל שהוצג בדוגמא הקודמת, נמצא בבעלות של אדם פרטי, אינידיבידואל, בעל הון שרכש את המפעל מהמדינה או שמא בעצמו בנה אותו (השקיע כסף בבנייה) והוא משלם לעובדיו משכורת מכיסו הפרטי, הרווח שפועליו מפיקים עבורו שייך לו כאל אדם פרטי. וזו בדיוק אותה הסוגיה העולה מנושא העבודה שלנו, רק שבמקום מפעלים אנחנו מדברים על בתי חולים ובמקום פועלי מפעל אלו הם רופאים ואחיות. המיקום הגאוגרפי בו נתמקד למשך העבודה הוא מרכז הארץ, ובפרט ברמת העבודה של ביה''ח אסף הרופא בתור המוסד הציבורי ,לבין רמת העבודה של ביה''ח אסותא בתור המוסד הפרטי.

בנושא הפרטת/הלאמת בתי חולים ישנו קונפליקט, קונפליקט בין מספר זכויות אדם טבעיות שעל המדינה לשמור ולספק לכל אזרח. הקונפליקט הוא בין הזכות לשוויון והזכות לחיים אותן מספקים בתי החולים הציבוריים, לבין הזכות לחירות והזכות לקניין שאותן מייצגים בתי החולים הפרטיים. הרי שבית חולים ציבורי השייך במלואו למדינה מספק את שירותיו לכלל הציבור ללא כל עלות כספית ובסבסוד מלא של המדינה, ובכך מספקת המדינה לאזרחיה את הזכות לשוויון (כי כל אדם בלי יוצא מן הכלל מקבל רפואה חינם), וכמובן את הזכות לחיים. לעומת זאת עומדות עוד שתי זכויות, הזכות לקניין והזכות לחירות שלפיהן היזמים הפרטיים מקימים בתי חולים פרטיים ומקבלים מהם רווח כספי. כמו כן בתי החולים הפרטיים יכולים לספק ללקוחותיהם את הזכות לחירות, בכך שתרומת תשלום יוכלו המטופלים לזכות לטיפול ללא תור או באיכות גבוהה יותר מאשר בבית בחולים הציבורי.

רוב בתי החולים בארץ הינם בתי חולים ציבוריים ורק מספר קטן מבתי החולים בישראל הם פרטיים. בית החולים הציבורי עליו נדבר בעבודתנו הוא ביה''ח אסף הרופא שבצריפין, ובית החולים הפרטי הוא בית החולים אסותא שנמצא בבעלות קופת החולים מכבי.

בנושא הזה מובהק מאוד הניגוד בין שני האידיאולוגיות החברתיות-כלכליות העיקריות של היום. בצד ההפרטה מעורבת הגישה הליברלית, שמבחינה כלכלית דוגלת בכלכלה חופשית עם כמה שפחות פיקוח ממשלתי ורגולציות למיניהן, ואילו בצדם של בתי החולים הציבוריים עומדת הגישה הסוציאל-דמוקרטית המתנגדת בכל תוקף להפרטה ומאמינה בשוויון, ומבחינה כלכלית מאמינה בכלכלה מתוכננת בה יש כמה שיותר התערבות ממשלתית והמון פיקוח ורגולציות.

פרטת בתי החולים עשויה להביא קשיים מסויימים לחברה. קושי ראשון הוא שקודם כל הרפואה הישראלית תפסיק להיות ממומנת על ידי המדינה והמטופלים יצטרכו לשלם על כל טיפול, ניתוח או אפילו פגישה עם רופא, זהו קושי שייפגע בכיס של כל אזרח ישראלי ובכך הרפואה והבריאות יהפכו מזכות לפריבילגיה שמגיעה רק לאנשים הכשירים לשלם עליה. קושי נוסף הוא התחרות שתיווצר בקרב ברופאים לקבלת מקום עבודה בבית חולים, אמנם זה יבטיח שאיכות הרפואה תעלה בהמון אך זהו גם קושי שלא כדאי להתעלם ממנו. קושי נוסף שעשוי להיווצר הוא ההפך מהקושי הקודם, אם בתי החולים יופרטו לגמרי, לא יהיה פיקוח מצד המדינה שיפקח על פעולות הרופאים ובתי החולים, לא יהיה סטנדרט מסויים בו יצתרכו לעמוד הרופאים ובתי החולים וזה קושי מאוד מסוכן ישפיע על חיי כל אזרחי המדינה.

הפתרון אותו אנו מציעים לקונפליקט בין הפרטי לציבורי הוא השילוב בין השניים. אי אפשר לדכא את היוזמה האישית של מקימי בתי החולים הפרטיים, ולכן יש לאפשר להם להקים בתי חולים ותוך כדי על המדינה לנקוט ברגולציות רבות על מנת שגם הרפואה הפרטית לא תהיה מעין פריבילגיה לאוכלוסייה החזקה של ישראל, אלא נגישה גם לשכבות המוחלשות, וכמובן שעל המדינה לנקוט בכמה שיותר פעולות פיקוח על בתי החולים הפרטיים ולהציב להם סטנדרטים גבוהים.