בקשה קריטית להקצאת קו תחבורה לנריה
84 / 1,000 חתימות · מועצה אזורית מטה בנימין, משרד התחבורה, השרה מירי רגב.
צריכים תחבורה ציבורית לנריה-
אנו, תושבי נריה
פונים אליכם: מועצת בנימין, משרד התחבורה, והשרה מירי רגב-
מתוך מצוקה יום- יומית קשה ומתמשכת..
ביישוב שלנו אין מענה הגיוני של תחבורה ציבורית,
נריה, הוא יישוב גדול, פורח,ומשגשג ברוח התורה ואהבת הארץ, שקיים כ26 שנים
מונה כיום כ-500 משפחות, בתוך מאות המשפחות הללו ישנה אוכלוסייה מגוונת הכוללת המוני בני נוער, ילדים, חיילים, צעירים ומבוגרים.
עבור חלק גדול מהתושבים אין כלל רכב פרטי, וגם עבור אלו שיש להם רכב – לא תמיד הוא זמין לכל בני המשפחה.
ויש גם הילדים שאין להם רישיון..
המצב הנוכחי מייצר ניתוק קשוח מהסביבה ותלות בלתי הגיונית בגורמים חיצוניים, כדי לבצע את פעולות וצרכים בסיסיים של כל אדם, שאין להשיג ביישוב.
אנו סובלים רבות מההשלכות, שהינן:
פגיעה בכלכלה האישית,
הגעה למקום העבודה, שהינה על בסיס יום-יומי לרוב- הפכה למשימה קשה לעיתים קרובות.
התלות בטרמפים גורמת לכך שהמון פעמים תושבים אינם מצליחים להגיע בזמן למקום עבודתם, על אף שהם לוקחים שעות ספורות לפני למרווח הצלה, דבר שגם לוקח רבות מזמננו האישי, זה יוצר מתחים מול מעסיקים ומקשה על היכולת לעיתים.
סכנה בטיחותית וביטחונית: בהיעדר אוטובוסים, התושבים ובני הנוער נאלצים להסתמך על טרמפים. ההמתנה בצמתים ובכבישים היא סכנה בטיחותית, ובמיוחד באזורנו – היא מהווה גם סכנה ביטחונית.
ישנה תלות מוחלטת ופגיעה בחופש התנועה: ההגעה הביתה וממנו תלויה לעיתים לחלוטין ב"חסדי הנהגים". הדרל כולה, כולל ההמתנות לטרמפים, יכולה לקחת שעות ארוכות ומייגעות, גם כשצריך להגיע לאירועים, ולרופא חשוב.
לעיתים, על אף שיוצאים הרבה לפני הזמן, ועדיין מאחרים לרופא- ישנו המשפט הקבוע- "בבקשה ממך, קבל אותי - אני גר ביישוב ללא תחבורה ואפילו הקדמתי" ומשם, אם הרופא מאשר
זה חסד.
נזקים בריאותיים: התושבים נאלצים לעמוד שעות ארוכות בשולי הדרכים –רבות בשמש הקופחת של הקיץ ורבות בקור העז ובגשמים של החורף. שהייה ממושכת כזו בתנאי מזג אוויר לא קלים, בחוץ- מובילה לעיתים לתחלואה ולסבל מיותר.
פגיעה בחיילים:
החיילים שלנו, שנותנים את הנשמה למדינה, חוזרים הביתה לסוף שבוע או ל"רגילה" ומגלים בכל פעם מחדש, דרך שהיא גם ככה ארוכה מהבסיס, ועד הבית.. (ובחזרה ממנו) שהופכת למסע מפרך ומתיש שנמשך שעות, רק בגלל שאין ליישוב תחבורה סדירה.
אפילו לא קו בסיסי,
קו לעיר קרובה שממנה אפשר להתקדם.
אני חשבנו על קו שייסע מנריה למודיעין, לתחנה המרכזית,
קו שיכול לעבור גם בצומת חרשה, [חורש ירון], שם גם שוכן בסיס לחיילים, שנאלצים בכל פעם להעביר את הנסיעה הארוכה בטרמפים, או בקו ארוך מאוד,
וגם לבני היישוב חרשה.
במה אנחנו שונים מיישובים אחרים, כנ"ל ביו"ש שמקבלים קווים בסיסים, ואף במרחק גדול יותר של נסיעה?
המציאות הזו הופכת למקוממת וכואבת עוד יותר כשמסתכלים על סביבתנו. במרחק של כ-10 דקות נסיעה בלבד מהיישוב שלנו, שוכנת עיר חרדית גדולה (שנמצאת גם היא באותם שטחי יהודה ושומרון). בעיר הזו קיימת מערכת תחבורה ציבורית ענפה, משגשגת ובשפע לכל חלקי הארץ.
אנחנו שואלים את מקבלי ההחלטות: במה אנחנו שונים מהם?!
כיצד ייתכן שיישוב של 500 משפחות נותר שקוף לחלוטין בצדי הדרכים, בזמן ששכנינו נהנים מנגישות מלאה? מדוע אנו נאלצים לקחת כל יציאה בערבות של זמן רב, ולסכן את חיי ילדינו?
אנו אזרחים שווים במדינת ישראל.
אנו תורמים למדינה, משרתים בצבא ובמילואים, לומדים, עובדים ומשלמים מיסים כחוק. לא ייתכן שהמדינה תתיחס אלינו כאל אזרחים סוג ב', ושנצטרך להתחנן לזכות הבסיסית ביותר במדינה מודרנית – קו אוטובוס הוגן ובסיסי.
המטרה שלנו:
אנו לא מבקשים מותרות, אלא מענה לצרכים קיומיים ובסיסיים של קהילה שלמה בת 500 משפחות. אנו זקוקים לפתרון מיידי וצודק: הקצאת קו אוטובוס סדיר, קו בסיסי, בתדירות של מספר פעמים ביום, בוקר, צהריים, אחה"צ, וערב, לפחות!
שייכנס לתוך היישוב, יבצע שם מספר תחנות רלוונטיות, ויאפשר לנו להגיע לעבודה, ללימודים ולבית בבטחה ובזמן.
וכן שיעבור גם בצומת חרשה, כמוזכר למעלה, ולפי תוואי הדרך כדאי לפני, שכן מנריה יוצאים ישר למודיעין.
חופש התנועה, הפרנסה והביטחון של ילדינו וחיילינו אינם הפקר. חתמו על העצומה ויחד נשנה את המציאות!
בתודה מראש, ובתקווה לשינוי מבורך.
תושבי נריה.
בתמונה- תושבים ממתינים בשמש במשך זמן רב לטרמפ לעיר.