ספורט באוויר חופשי

מתחילת המשבר הוכיחו ראשי מערכת הבריאות, המקצועית והפוליטית, נחישות רבה להסתיר את אחריותם למשבר באמצעות שורה של צעדים מגבילי תנועה וזכויות אזרח שיעילותם עוד תתברר בוועדות החקירה לכשיקומו. מחירן הכלכלי והשפעתם על הבריאות הנפשית של האזרחית ברורה. ההנחיות סובלות מחוסר הגיון ומקרינות בהלה שלא אנסה לאפיין את מקורה. אבל קיימת אירוניה בולטת במיוחד בהנחיות המתגבשות ומתעדכנות מדי לילה. מצד אחד ישנה התנכלות מתמשכת לכל פעילות ספורטיבית, אפילו עצמית ובחיק הטבע, ומצד שני ישנה הגנה מתמשכת על האפשרות לקיים טקסים ומנהגים דתיים שהוכחו כיעילים ביותר בהפצת הווירוס. בעוד שלא הוכח, לפי מיטב ידיעתי, אפילו מקרה הדבקה אחד מפעילות ספורטיבית עצמית בחיק הטבע, קיימות דוגמות אין ספור של הדבקה וסיכון ללא צורך של "אזרחים לא מעורבים" במסגרת וכתוצאה מפעילות דתית (ראה מקרה טיסת הקורונה מניו-יורק). אנני אנטי דתי, אבל הייתי מאוד שמח לו העניין היה מגיע לדיון ציבורי רציני ואם צריך גם לבג"צ, מגינו היחיד של הישראלי השפוי (מצב זמני).