הקמת תכנית חירום לאומית להצלת נפגעי ונפגעות פגיעה מינית

הקמת תכנית חירום לאומית להצלת נפגעי ונפגעות פגיעה מינית

מספר חתימות

3,717
 
4,500  

השבוע, ביום אחד, התאבדו אביגייל ושתי צעירות נוספות בנות 18 ו-21. לפחות אחת עשרה נשים התאבדו בשנתיים האחרונות, נשים שלא עמדו בסבל הפגיעה המינית שחוו בילדותן ושמו קץ לחייהן.....                     הצילו את קורבנות הפגיעה המינית, שעוד מילדותן איש לא ראה את הגהינום שבו הן חיות. הזיכרונות והמראות שלא מרפים הופכים את חייהן לסיוט.אנחנו זועקות וזועקים די, די להפקרת הנפגעים ונפגעות. אנחנו קוראות להקמת תוכנית חרום לאומית להצלתם. תוכנית כוללת למניעה לאיתור לטיפול ולשיקום שלהם ושלהן. הצטרפו אלינו בקריאה הדחופה לנבחרי הציבור! לפחות בכל בית שביעי בישראל נפגעת ילדה פגיעה מינית אנושה שתהרוס את חייה והיא עלולה להיות הקורבן הבא שתשים קץ לחיי הסבל.                                                                         

תוכנית החרום תרכז את כל מערכי הטיפול הקיימים היום ומפוזרים ללא פיקוח ותוסיף להם את המסגרות הרבות החסרות כמו כן תתמקד בפעולות מניעה ואיתור של ילדים נפגעים מגיל הגן.

הגיע הזמן לשנות סדרי עדיפויות ולשים את נושא הפגיעות המיניות במקום הראוי לו.

על החתום:

יעל דן, איילת וידר-כהן, חנה קהת, אורלי פרוינד________________________________

אני אורלי ועברתי יותר מ-15 שנים של פגיעה מינית קשה בילדות.

כמוני יש אלפי גברים ונשים – אלפים! תכניסו את זה טוב טוב לתודעה, זה לא קורה רק אצל אחרים, זה לא קורה רק במשפחות הרוסות, זה קורה בכל מקום כל הזמן, ותמיד כשהסיפור מתגלה (ומעטים הסיפורים שנחשפים) אנשים המומים כל פעם מחדש...

למה אתם המומים?

הרבה אנשים אפילו לא יודעים שזה הגיע גם אליהם הביתה, כי רוב הילדים לא מספרים. מבחינתם זו בעיה שקיימת בבתים אחרים... שאין סיכוי שהאנשים המדהימים והנחמדים בבית שלהם יהיו כאלה שפוגעים... ואנחנו הילדים עוד יותר מתאמצים לשמור את הסוד, כדי לשמור על המבוגרים...

עכשיו הגיע הזמן שהמבוגרים ישמרו עלינו, גם על הילדים שנפגעים כיום וגם על אלה שנפגעו בילדותם ובגרו.

הגיע הזמן להעניק סיכוי לחיים לנפגעים ונפגעות, להעניק טיפול מתאים, מסגרות מתאימות, סיוע רחב וקרקע יציבה להחלים עליה, במקום זו שנעקרה מתחת לרגלינו כשהיינו ילדים והושלכנו לתהום הגיהינום.

כמה מילים ממני כנפגעת כשנודע לי שאביגיל התאבדה:

אביגייל התאבדה. ילדה צעירה, קצת יותר מעשרים, ילדה שעברה את גיל 18 והייתה צריכה להיאבק כדי לקבל טיפול ותמיכה מתאימים כי אצלנו בארץ ברגע שאת בגירה אז בבת אחת המסגרות שסייעו לך (במידה והתמזל מזלך) כבר אינן יכולות להמשיך לסייע ושוב את נתלשות מהמקום שעטף אותן לאחר הפגיעה אל הלא נודע....מגששת ומחפשת מענה במידה והיו לך כוחות לזה, ורוב הבנות והבנים במצבך לא מצליחים לקבל אותו.

כשדיברתי אתך אביגיל ועדיין קשה לי לדבר עליך בלשון עבר, היית מוצפת בגלים של תקוה וייאוש, ושוב תקוה ורצון עז להתפתח.... במילים שלך – "רצית לעוף הכי גבוה"..... חשבת שתצליחי ויכולת להצליח אני בטוחה, רק שהקושי היה מעבר לכוחותייך, ובחרת לעוף יותר מידי גבוה ואני כל כך עצובה. מי שנפגעו במשפחה, מי שאין להם ולהן משפחה חייבת מענה רחב תומך, בית.... בית לגדול בו עד שתוכל לפרוח ולעוף, בית שתהיה בו תמיכה טיפולית, מסגרת שדומה למשפחה, שמסייעת ביציאה הדרגתית לחיים עצמאיים, בית שלא מאפשר לשהות בו לזמן קצוב אלא נותן אויר לנשימה וזמן לצמיחה. אני לא יכולה פשוט להבין את זה איך ? איך המסגרות מסתיימות בגיל 18 כאילו שהגוף והנפש עוברים טרנספורמציה ומחלימים..... אפילו הגופים האלה הם עמותות, עמותות שמתוקצבות כל כך לא מספיק על ידי המדינה. אני בכל כוחותיי הדלים מנסה דרך העמותה שהקמתי להעניק מענה טיפולי לבגירים ללא עזרה מהמדינה, ניסיתי לעזור לך אביגיל אבל את היית רק ילדה, היית צריכה תמיכה רחבה יותר וכמוך ישנן רבות ורבים, ורבים ורבות שצריכים תמיכה פחות רחבה וגם להם אין מענה. אנחנו נפגעי ונפגעות פגיעה מינית בילדות מסתובבים ביניכם בהמונינו..... שומעים עלינו לפעמים בחדשות, מעט מאוד, הרבה פחות ממה שבאמת מייצג את המציאות הנוראית והקיף הפגיעות . אנחנו מנסים לעזור אחד לשנייה במקרה הטוב, במקרה שחשפנו לנפש חיה את הפגיעה, נעים ונדים בין הרצון לחיות בין הכמיהה לתקווה לבין הייאוש וחוסר היכולת לשאת את המראות והתחושות מהפגיעה שרודפים אותנו בחלומות דרך ריחות, חוויות יום יומיות שאף אחד לא מבין למה הן משפיעות עלינו..... הגיע הזמן כבר מזמן שהאדמה תרעד ולא נעבור עוד יום אחד בלי העזרה שאנחנו זכאים לה. הייתי שם שרדתי בקושי אני יודעת מה זה...... אל תעברו לדבר הבא, זה לא מספיק להאנח ולהתעצב צריך ללחוץ ולדרוש.....אנחנו הנפגעים והנפגעות צריכים את העזרה של כולם כדי שמשהו ישתנה. ועוד כמה מילים ממני כנפגעת: די! אי אפשר להמשיך כך יותר..... לא הצלחתם להציל אותי..... לא הצלחתם להציל עוד אלפי ילדים וילדות כמוני, אם לא תעשו שינוי יסודי לא תצליחו להציל עוד אלפי ילדים שחיים היום בגיהינום ההתעללות המינית ואת אלה שיולדו לגיהינום הזה בעתיד. זה יכול לקרות לילדים שלכם, לנכדים שלכם... ***כל ילדה שביעית וילד 11 נפגעים מינית בביתם*** הם יכולים להיפגע ולשתוק כי ילדים לא מספרים להורים לרוב, ביחוד אם הפוגע הוא אדם מוכר, ילדים מרגישים אשמים, הם לא מבינים, הם מרגישים רעים, זה מה שאני הרגשתי, הייתי בטוחה שעשיתי משהו רע שאני נענשת על מעשים שלי. אחר כך התבגרתי והרגשתי עוד יותר אשמה ואחר כך הגיעה הבושה...... ועוד פחד ואימה...... אם רק הייתי שומעת שאני לא אשמה, שדברים כאלה קורים לילדים טובים, שאני לא רעה, שאני יכולה וצריכה לספר, אם רק הייתי שומעת את זה מספיק פעמים לאורך מספיק זמן שוב ושוב, אולי היה סיכוי שהייתי מעזה לזעוק לעזרה, היה סיכוי שהייתי ניצלת מהתופת מהר יותר...... ואחרי שהייתי ניצלת אם היו מעניקים לי טיפול נפשי טוב ונכון סיכוי סביר שלא הייתי מתקיימת היום על קצבת נכות בגלל הפגיעה המינית הקשה שעברתי מגיל 5......... חמש עשרה שנה של גהינום. אם הייתי מקבלת טיפול נפשי טוב בגיל צעיר הייתי יכולה לקבל סיכוי לאהוב את עצמי, להאמין בעצמי.... לממש את הפוטנציאל שלי ....... רוב תחלואי העולם מקורם בפגיעה בילדים... זנות, התמכרויות, הפרעות אכילה, סמים, התאבדויות, אחוז גבוה מנפגעי הנפש הם נפגעי פגיעה מינית בילדות. איתור ילדים נפגעים ומניעת הפגיעה יתאפשרו כאשר יתקיים שיח מתמשך עם ילדים מגיל הגן ועד היותם בני נוער על מיניות בריאה , מין, תקשורת בין אישית, דימויי גוף נושאי מגדר, יחסים בינו לבינה והעצמה אישית. הסיכוי שילדים יפנו לעזרה יגדל כאשר הנושא יהיה מדובר באופן שוטף על פני זמן ארוך. שיח כזה ייתן לגיטימציה לספר על הפגיעה, ויטמיע את ההכרה וההבנה שנעשה להם משהו רע, שהם לא הרעים ושזה בסדר לבקש עזרה. חייבת להיות להם כתובת ברורה אליה יוכלו לפנות לעזרה. הגיע הזמן שגני הילדים ובתי הספר ישנו את סדר העדיפויות ויתחילו לדבר עם הילדים, כל שנה, כל השנה על מיניות ומין, על דמוי גוף, על תקשורת בין אישית, על יחסים בינו לבינה, על נושאים מגדריים, על כל מה שיכול לתת הזדמנות לילדים שעוברים התעללות כלשהי לקום ולבקש עזרה.

די להשתקה, די לשתיקה, לא ניתן יותר שיתנערו מאחריות עלינו. על הילדים שלנו, על האחים והאחיות שלנו.... די!

הוסיפו את חתימתכם

שולח חתימה, אנא המתינו

ציר הזמן של העצומה

04/07/2017
העצומה השיגה 2,500 חתימות!
02/07/2017
העצומה השיגה 1,000 חתימות!
01/07/2017
העצומה השיגה 500 חתימות!
01/07/2017
העצומה נפתחה