עולם קטן- התנצלו!

תקציר: אנו קוראים לציבור להחרים את עיתון עולם קטן, עד שישעה את דלית לאוב סוטר (הידועה בכינוי "גלי בת חורין") מכתיבת הטור הקבוע, או לחלופין יפרסם התנצלות פומבית על התבטאויותיה בראיון ליוסף רוסו (עורך עולם קטן), שהתקיים בערוץ "טוב- אקטואליה יהודית" .

עשרות אלפי בני נוער צורכים את התכנים של רוסו וסוטר באמצעות "עולם קטן", ואנחנו חשים כי איבדנו לחלוטין אמון בכוחם של השניים להוות יצרני תוכן חינוכי כלשהו. לאחר התבטאות הרסנית ומסוכנת באותו ראיון וידאו, כלפי נפגעי פגיעה מינית, לא נוכל יותר להכניס את עולם קטן אל המרחבים שנמצאים באחריותנו (בתי כנסת או בתי אב).

פירוט:דלית לאוב סוטר, ההומור שלך לא מצחיק אותנו. חצית קו אדום. 

בתאריך 16 בנובמבר, עלה ליוטיוב סרטון של ערוץ טוב-אקטואליה יהודית, שצבר עד כה 14 אלף צפיות. בסרטון מראיין רוסו את סוטר בנושא פרשיית הרב טאו ונחמה תאנה, כאשר סוטר ורוסו מעלים את התהיה: "איך ייתכן שנחמה תאנה נתנה לכאורה לרב טאו הזדמנות לפגוע בה שוב ושוב, ולא עצרה את זה בבגרותה". לשיטתם, הדבר מעיד על היותה של המתלוננת שקרנית או הוזה, שהרי לא ייתכן שתאפשר לתוקף לפגוע בה שוב ושוב.

אילו היו סוטר ורוסו דנים בשאלה זו באופן ענייני ומכבד, לא היינו מתקוממים. אך נדהמנו לגלות את האופן שבו נערך הדיון. דבריה של סוטר נאמרים בזחיחות דעת הגובלת ברשעות, ובביטחון עצמי יהיר וגאוותני, שעומד בניגוד מוחלט לבורות העצומה שהיא מפגינה בנושא של פגיעות מיניות. ומנגד, רוסו לא מסתייג ולא מוחה. הוא ממשיך לאפשר לה להפיץ את דבריה באופן שמעיד על כך שהוא סבור שהם לגיטימיים. 

"שיאו" של הדיאלוג מתרחש כאשר סוטר מציינת שהמקרה של נחמה תאנה מזכיר לה בדיחה. נצטט אותה מפיה:

"יום אחד הכבשה הלבנה והתמה והצחורה והקטנה נעלמה מהבית, ההורים שלה חיפשו אותה בכל מקום ולא מצאו אותה, ואז יום אחד היא פתאום הופיעה, אוזניה מרוטות, פרוותה הצחורה מרובבת ומרופשת. ההורים שלה שואלים אותה "כבשתי היפה הצחורה, מה קרה? איפה היית? לאן נעלמת?" אז היא אומרת: "אל תשאלו, (בוכה בכאילו) הזאב הרע תפס אותי וחטף אותי, והתעלל בפרווה שלי במשך שלושה ימים!" אז ההורים אמרו "אוי! אוי ואבוי! כבשתי התמה! אבל נעדרת רק ליומיים..." אז הכבשה עונה (בבכי): "כן, מחר אני הולכת עוד פעם..."

14 אלף אנשים צפו בבדיחה הזו. 14 אלף אנשים צפו בסוטר שואלת מיד לאחר מכן את נחמה תאנה, שלא נכחה באולפן: "סליחה, מי הכריח אותך, אז, כשהיית כבר אמא, לתת לאותו תוקפן נוראי את ההזדמנות הנוספת?" לדבריה, העובדה שנחמה מספרת על פגיעה חוזרת ונשנית גם כשבגרה, מעמידה בספק את טענותיה. היא כנראה הוזה או משקרת.רוסו, אנחנו סבורים ש"שתיקה כהודאה". אתה לא תשמע מרואיין שאומר "כל הרבנים אנסים בלי יוצא מן הכלל, אני בטוח בכך ויש לי הוכחות", בלי למחות על כך, נכון? כך גם לגבי דבריה המסוכנים של סוטר. אם לא הסתייגת, לא עצרת, לא מחית, אתה שותף לשיח הזה.

קשה לנו לבטא את הזעזוע העמוק לנוכח הדיאלוג הזה. לפני שנשיב לטענה הזו ונבהיר מדוע לפעמים נפגעים מינית לא מצליחים למנוע מהתוקף לפגוע בהם שוב ושוב, נציין את דבריה של שולמית ארנון, חברה של נחמה תאנה, שלא יכולנו שלא להיזכר בהם לאחר ב"בדיחה" של סוטר.

וכך כתבה שולמית ארנון בפוסט שלה:

"אני זוכרת את החברה הזאת שלי, נחמה תאנה. ילדה מחוננת, תלמידה רצינית, מתוקתקת בכל אספקט [...] יום בהיר אחד משהו קרה לה ואף אחד לא ידע מה. יום בהיר אחד היא הגיעה לכיתה ונראתה פשוט מסטולה – שיער מרושל, גרביון מלוכלך, ילקוט פתוח שמחברות מאיימות לנשור ממנו. משהו קרה לה ולא ידענו מה. כעבור כמה ימים כאלה נוראים, וכמה שבועות של היעדרות בלתי מוסברת מהלימודים (תלמידה מצטיינת! מתוקתקת!) הוסבר לנו על ידי המורה שנחמה ומשפחתה עזבו את הקריה ועברו למעלה חבר".

אנחנו בטוחים שסוטר לא הכירה את הדברים של ארנון, משום שיש גבול לרשע, אבל אנחנו נדהמים מחוסר הרגישות של סוטר, שאפילו לא העלתה בדעתה שמא נפגעים מינית, שביום השחור של חייהם חזרו לביתם "מרוטים ומלוכלכים" לאחר מפגש עם התוקף, צופים בדבריה.

כדי לענות לסוטר ולכל מי שתוהים כמוה, "איך היא נתנה לו לפגוע בה שוב", אנחנו מעתיקים לכאן את התשובה מתוך קובץ השאלות והתשובות בנושא פגיעה מינית ופרשיית הרב טאו. הקובץ פורסם בדף הפייסבוק "תומכים בנחמה תאנה ובשאר נפגעי הרב טאו".  

שאלה: איך ייתכן שנפגע או נפגעת מינית, ממשיכים לאפשר לתוקף לפגוע בהם, לאחר שכבר נפגעו ממנו בעבר?

תשובה:  חלק מנפגעי התקיפה המינית (ואלו יכולים להיות חס וחלילה הילדים של כולנו), נקלעים לסדרה מתמשכת של פגיעות מיניות, כאשר הם נמצאים בחוסר אונים מוחלט לעצור אותן. נפגעים ונפגעות רבים מספרים על התרחשויות חוזרות ונשנות בהן לא הצליחו לעצור את הפוגע, גם כאשר כבר היו בוגרים וידעו שמדובר בפגיעה מינית.

פגיעה מינית היא אירוע טראומטי שמחולל שמות בנפש הקורבן. לא נוכל להבין עד הסוף איך פועל המנגנון שגורם לקורבן לחוסר אונים מוחלט ברגע הפגיעה, אך מחקרים מדווחים על שלוש אפשרויות נפוצות, שיכולות להסביר אירועי פגיעה מינית חוזרים ונשנים על ידי אותו תוקף וקורבן:

האחת, קיפאון. הקורבן נכנס להלם נוירולוגי ולא מסוגל להתנגד. הדבר דומה לקיפאון שאדם חש כאשר הוא חוצה את הכביש, רואה רכב מגיע במהירות גבוהה, ולמרות שהוא מבין שמדובר בסכנה הוא לא מסוגל לזוז. זוהי תגובה פסיכו-נוירולוגית שמקפיאה את יכולת התגובה של האדם במקום לעורר אותו לפעול. מחקרים מראים שתגובת קיפאון במצבי סכנה אצל בעלי חיים, נפוצה יותר אצל נקבות מאשר אצל זכרים. תיאוריות אבולוציוניות מנסות לנעוץ את הסיבה להבדל הזה בכך שלנקבות היה סיכוי גדול יותר לשרוד כאשר הן קפאו ולא הפגינו איום כלפי האויב, לעומת זכרים שיכלו בקלות יותר להינצל דווקא באמצעות בריחה או לחימה.

השנייה, ניתוק. הקורבן מתנתק מגופו ומתחושת המציאות, מתוך סוג של מנגנון הגנה. ברגע שהתוקף מופיע (גם אם זה בפעם העשירית), הקורבן נכנס לתודעה מעורפלת, נטולת שליטה והתנגדות, שמאפשרת לו לשרוד נפשית את אירוע התקיפה עד לסיומו. לעיתים התודעה הזו עלולה להתפרש אצל תוקפים כ"חוסר התנגדות" ואפילו "הסכמה".

השלישית, איומים מצד התוקף. פוגעים מינית משתמשים באיומים כדי לגרום לנפגעים לעשות כרצונם. בשונה משתי האפשרויות הקודמות שמצריכות ידע קודם, האפשרות הזו כל כך פשוטה ומתקבלת על הדעת,  שאנחנו תוהים איך אנשים אינטליגנטים כמו סוטר ורוסו לא הצליחו להעלות אותה בדמיונם.

במו מילותיה הצליחה סוטר לייצר קרקע בטוחה עבור עברייני מין, ש"בזכותה" ובזכות התהודה של דבריה, יוכלו להמשיך לפגוע, ולסמוך על כך שהאמון בקורבנותיהם יקטן ככל שהפגיעות יהיו רבות יותר. במו מילותיה הכניסה סוטר את הנפגעים והנפגעות עמוק יותר לתהום השתיקה, כך שלא יוכלו לספר מי פגע בהם ולעזור לחברה שלנו לעצור את מעגל הפוגעים. 

יוסף רוסו אמנם "רק המראיין", אבל האופן שבו ראיין את סוטר, ואפשר לה לחלוטין, בנחת ובנינוחות, להתבטא באופן הרסני כלפי נפגעים מינית, מעיד על עמדתו החינוכית ומעורר בנו חשש עצום. 

אנחנו, החתומים כאן, מביעים תדהמה ואכזבה עצומה, משני אנשי תקשורת שאחראיים על כל כך הרבה תכנים שמגיעים ישירות אל הנוער שלנו.

לא נכניס את העיתון "עולם קטן" למרחב שאנו אחראיים עליו (בתי כנסת ובתינו הפרטיים), עד שישעה רוסו את סוטר מכתיבת טור בעיתון, או לחלופין יפרסם התנצלות על גבי העיתון.

אנא, חתמו את שמכם והפיצו את העצומה ביישוב שלכם.  

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה