תחבורה ציבורית לפריפריה

הבעיה שאנו מציגים: המחסור בתחבורה ציבורית בפריפריה והמחירים הגבוהים של התחבורה שאכן מגיעה.

יש מספר מועט של אוטובוסים, רכבות ואפשרויות ניוד אחרות המחברות בין המרכז לפריפריה. דבר שגורם לפריפריה להשאר מנותקת, המחסור בתחבורה פוגע בחופש התנועה,התעסוקה,שוויון הזדמנויות ברווחה,בחינוך ובאיכות החיים (תרבות וכ\'ו ) של תושבי הפריפריה. בנוסף המחירים של התחבורה לפריפריה הם גדולים מאוד, ומקשים על מי שבוחר להיעזר בשירותי התחבורה הציבורית, להשתמש בה באופן יום יומי.

במדינת ישראל הממשלה בכלל ומשרד התחבורה בפרט הם אלו שאחראים על הבעיה הזאת ועל קישור הפריפריה למרכז.ועל כן אנו פונים אליהם בהצעת חוק להגביר את תדירות התחבורה הציבורית בפריפריה ולהוריד את עלות הנסיעות ולעזור ליצור שוויון בין הפריפריה למרכז בעזרת התחבורה הציבורית שעליה הם אחראיים. על מנת שלא  יפגעו הזכויות הציבוריות של תושבי הפריפריה,ועל מנת שיוכלו למלא את אחריותם באופן הראוי.

המצב הקיים היום הוא שתושבי הפריפריה מקבלים יחס לא שוויוני לעומת תושבי המרכז. תושבי הפריפריה " זוכים" למספר מועט יותר של אוטובוסים, המחירים של התחבורה הציבורית שמגיעה אליהם ומקשרת ביניהם לסביבה, גבוהים יותר. גם הנוחות באוטובוסים אלה אינה משתווה לנוחות אשר מקבלים תושבי המרכז באותם אמצעי תחבורה. האנשים המשתמשים בתחבורה בפריפריה בדרך כלל סובלים מצפיפות רבה עקב ביקוש רב (כאשר יש מספר מועט של תחבורה ביום וכל האנשים נאלצים להצטופף באותו זמן באוטובוס ) ובנוסף ישנם חיילים רבים שמשרתים בפריפריה ועולים בקבוצות גדולות על האוטובוסים דבר שמגביר את הצפיפות.

המחסור בתחבורה ציבורית, שמשמעותו קישור ישיר למרכז, מגביל את התושבים באפשרויות התעסוקה- בפריפריה יש מעט עבודות, במקצועות מאוד מסוימים, לעומת העיר והמרכז שמספקות אפשרויות תעסוקה רבות, כאשר אין לאדם יכולת להגיע אליהן, הוא מוגבל מבחינת האפשרויות שלו לתעסוקה.

אותו הדבר גם לגבי חינוך, האפשרויות למוסדות החינוך בפריפריה מוגבלות, ואדם שאין לו קישור למרכז אינו פתוח לאפשרויות של החינוך שהמרכז מספק.

גם בידור ותרבות כמו קולנוע ותאטראות נמצאים בדרך כלל במרכז ותושבי הפריפריה אינם יכולים להנות מהם כפי שאנשי העיר והמרכז נהנים

בנוסף המחסור בתחבורה ציבורית מונע קישור בין ישוב לישוב בפריפריה, כך נמנעת מהתושבים האפשרות להגיע לחוגים במרכז, או באחד הישובים הסמוכים בפריפריה, אדם שאינו בעל רכב פרטי אינו יכול להשתתף בחוגים.

תושבי הפריפריה מבינים כי הם חייבים להחזיק ברכב פרטי על מנת להגיע למקומות מחוץ לישוב שלהם (לעבודה, לבילויים וכו\') ומוציאים על כך כסף רב.

רבים מאנשי הפריפריה הגאוגרפית הינם גם חלק מפריפריה חברתית- כלכלית, אינם בעלי אמצעים לגור במרכז ועל כן מתרכזים בפריפריה. אין בידם אפשרות להסתמך על תחבורה (שהיא זולה יותר מקניית רכב ודלק) על מנת להגיע למרכז, ועל כן נאלצים לרכוש רכב פרטי וזו הוצאה כלכלית גבוהה- גם רכישת הרכב וגם התשלום על הדלק.

באמצעות העצומה אנו פונים למירי רגב ראש ועדת המשנה לועדת הכספים בנושא הפריפריה למען קידום הצעת חוק, שתכלול:

פריסת זמנים: על פי הצעה זו יש לדאוג כי התחבורה הציבורית תיתן מענה גורף לצורכי נוסעים באופן יום יומי. כך התושבים יוכלו להתנייד בעזרת תחבורה ציבורית באופן קבוע ולא יזדקקו לאפשרויות חלופיות (רכב פרטי). תמנע צפיפות בשעות בהן יש ביקוש, ותנאי הנסיעה יהיו נוחים יותר.*ככל שיוגבר השימוש בתחבורה הציבורית, הרווח של שני הצדדים יגדל (התושבים ישלמו עבור הנסיעה, וכיוון שכמות הנוסעים תגדל כך גם הרווח).

ופריסה מרחבית:על פי הצעה זו יש לתת מענה לישובים קטנים בהתאם לצורכי הנוסעים. יש להקים מערכות התראה המסוגלות להתגמש בהתאם לביקוש, למשל כניסה ליישוב קטן אם תושב מהיישוב מתקשר ומבקש זאת, או לוחץ על לחצן ייעודי בתחנה. בנוסף, ניתן לתמרץ יישובים קטנים להקים מערך הסעות משל עצמם וכך לצמצם את התלות של חבריהם ברכב הפרטי ואת הבזבוז, העומס והזיהום הכרוכים בכך . על כל פנים, שיתוף הנוסעים בתכנון יעלה את כמות המשתמשים.כך תהיה נגישות לישובים קטנים (שהאוטובוס שנמנע מלהיכנס אליהם מפאת חוסר זמן ייכנס רק כאשר יהיה ביקוש).חיסכון כלכלי- התחבורה הציבורית תכנס ליישובים רק כאשר הדבר אכן נחוץ ולא תאלץ להיכנס כאשר אין צורך בכך (אין אנשים בתחנה). 

זאת על מנת לא להשאיר את הפריפריה (שמהווה חלקי גדול מהמדינה), מנותקת מהמרכז וכך גם מהמדינה. וליצור חיבור ושוויון בכל חלקי המדינה, המרכזיים יותר ופחות.

לכן על מנת לשמור על שוויון בין הפריפריה במרכז ועל רמת חיים טובה, אנו פונים אליכם להצטרף אלינו ולהראות שאכן ישנו ביקוש לתחבורה ציבורית נגישה יותר, זולה ונוחה יותר לפריפריה, שתביא לחיבור יעיל יותר של הפריפריה למרכז.

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה