תכתוב עצומה למען מתן סיוע כלכלי ראוי לשורדי שואה

אנו תלמידי כיתה י"ב בתיכון הארצי לאמנויות ע"ש תלמה ילין. בשנה זו חקרנו בעיה אזרחית מוכרת ובוערת תמיד -  המדינה מזניחה את ניצולי השואה בכך שלא מספקת להם סיוע כלכלי ונפשי מספק. אנו מנסים להביא לפתרון הבעיה במעט הזמן שנותר לניצולי השואה, בבקשה למשרד האוצר להעלות את תקציבו בנוגע אליהם.

המצב הנוכחי מדאיג מאוד. כ-40,287 ניצולי שואה בישראל אינם מקבלים קצבה חודשית רק בגלל שעלו לארץ לאחר אוקטובר 1953, או שלא היו רשומים במחנות. ניצולים אלו באופן תמידי וכמעט גורף חווים התעלמות כלכלית. חוסר ההכרה של המדינה ומשרד האוצר באופן כלכלי בשורדים אלו אינו עומד בסטנדרטים המוראליים שמדינתנו וממשלה זו קבעו לעצמם ומתיימרים בהם. מובן מאליו שרבים משורדי השואה אשר מיוחסים למעגל השני ראויים לרמה גבוהה בהרבה של תמיכה וטיפולים כספיים ונפשיים, בדומה לעמיתיהם מהמעגל הראשון. הם עברו קשיים בלתי נתפסים ויש להם את הזכות לחיות את שנותיהם שנותרו בכבוד ובנוחות.

אך למרות זאת, דו"ח מבקר המדינה העלה כי כ-25% מניצולי השואה חיים מתחת לקו העוני. הנתון הזה לא רק מייאש אלא גם לא מקובל במדינה שמתגאה בשמירה על כבוד האדם וחירותו. היחס אל שורדי השואה, שכבר סבלו מטראומה בלתי ניתנת לשיעור, מעולם לא היה צריך ליפול מתחת להבטחת סיפוק הצרכים הבסיסיים שלהם.

היחס הלקוי לניצולי שואה החיים בישראל הויא בעיה שהתחילה ולא זכתה למענה מאז הקמת המדינה. אין ספק שלשואה הייתה השפעה מכרעת על הקמת מדינת ישראל. רעיון הציונות אמנם החל להתגבש כבר בסוף המאה ה-19, אך זוועות השואה הן שדחפו להגשמת חזון הקמת המדינה היהודית. עם הקמתה של מדינתנו ב-1948 הפכה מדינת ישראל רשמית למקום מקלט לשורדי השואה מארצות אירופה ספוגות הדם. כמדינת הלאום של העם היהודי, על מדינת ישראל מוטלת החובה לדאוג לניצולי השואה ולאפשר להם לחיות אורח חיים הגון ומכובד - זאת בהתחשב בגיהינום שעברו השורדים בשל היותם יהודים בלבד, וחלקם החשוב בהקמת המדינה. אך בפועל, זכותם של ניצולי השואה לחיות בכבוד אינה מתממשת - רבים מניצולי שואה שעלו ארצה ללא רכוש או משפחה לאחר המלחמה, אינם זוכים לסיוע כספי ונפשי מספק מהמדינה. הם נאלצים לחיות מהיד לפה ונמצאים בעוני ובבדידות נוראית.

הפקרת ניצולי השואה על ידי מדינת ישראל אינה צודקת וחמורה גם בשל העובדה שבשנותיה הראשונות של המדינה היא נתמכה כלכלית על ידי קרנות פיצויים שמטרתן המקורית הייתה שיקום הניצולים, וכיום, כשמדינת ישראל חיה וקיימת, הרבה שורדי השואה חיים בעוני. ב-10 בספטמבר 1952, נחתם הסכם השילומים בין ישראל למערב גרמניה. על פי ההסכם, בין השנים 1953-1965 העבירה גרמניה לישראל כ-3 מיליארד מארק גרמני לצורך שיקום ניצולי שואה ששרדו את העוולות שנגרמו להם על ידי הנאצים, והגיעו לישראל ללא כלום לאחר שאיבדו את רכושם. הסכם השילומים נועד גם לפצות את מדינת ישראל, שעליה ליישב כעת את הפליטים היהודים חסרי כל. הסכם זה היה חשוב ביותר למדינה מבחינה כלכלית ותרם רבות לצמיחתה. עם זאת, המציאות של רבים מניצולי השואה בישראל כיום רחוקה מלהיות מכובדת. מספר לא מבוטל של ניצולים שעלו ארצה לאחר שאיבדו הכל ובזכותם יש לנו מדינה, מוצאים עצמם חיים בתנאי עוני חריפים, ללא תמיכה כספית או נפשית מספקת מהמדינה.

לסיכום, מצוקת ניצולי השואה בישראל היא כתם על המצפון הקולקטיבי של האומה. כאזרחים אשר יורשים ממורשתם ומקורבנם האדיר, יש לנו ציווי מוסרי לתקן את העוול הזה ולהבטיח שכל ניצול יקבל את הטיפול, התמיכה והכבוד המגיעים להם בשנים האחרונות לחייהם היקרים. אם לא נעשה זאת באופן מיידי, לא רק נבגוד בעקרונות שעליהם הוקמה ישראל וממשלה זו, גם נבזה את זכרם של הנספים בשואה. ואף עוד, נמשיך בזלזול ובחוסר הכרת התודה לשורדי השואה שעדיין בין החיים.

אנו קוראים לכם לחתום על עצומה זו אשר תוגש למשרד האוצר בבקשה להעלות את תשלום הקצבאות, שינוי מדיניות המעגל השני למידניות כוללת ומתאימה יותר, והעלאת התקציב לתיעוד והנצחה של ניצולי השואה. 

תודה על הקריאה.