מחאת השבויים !! לא עוד ״אי רצון״ במערכת החינוך

מחאת השבויים!! לא עוד 'אי רצון'  במערכת החינוך.

אנו, הורים לתלמידי תיכון, לא מוכנים להיות יותר שבויים של משרד החינוך ומגבלותיו.

משרד החינוך בנה, חישב ויצר תכנית תקציבית מסודרת לבתי הספר. בתכנית זו הגדיר את מקורות ההכנסה של בתי הספר ממשרד החינוך ומההורים. את תשלומי ההורים חילק למספר סעיפים וקרא להם בשם המדהים "תשלומים מרצון".

וכמו שנשמע הסעיף – כך הוא מפורש בפי כל : ירצה – ישלם, לא ירצה – לא ישלם.

מה הבעיה?רוב פעילות החינוך המשלימה, החווייתית, הערכית והחברתית החשובה והמשמעותית בחינוך ילדינו מסתתרת שם. סעיף זה כולל את הטיולים השנתיים, מסיבות וטקסים, הצגות והרצאות – את כל תבליני ההעשרה שאמורים להתגבש יחד ולהפוך את כולנו לבני אדם מעט טובים יותר. אלו הן פעילויות בלתי נפרדות ממהות בתי ספר ותיכונים ולכן אינן יכולות לעמוד לבחירה.

ולמה זו בעיה?כי הורים רבים אינם רוצים 'לשלם מרצון'.

פה עלינו להבהיר. איננו מתייחסים במכתב זה כלל למשפחות החוות מצוקה או קשיים כלכליים – לאלו יש פתרונים וגם אנו מוכנים לשאת בסבסוד של השתתפות ילדיהם. אנו מתייחסים למשפחות ממוצעות, שאינן רוצות לשלם. "זה יקר להם", "זה לא נראה להם חשוב", "אין להם רצון לשלם", "לא אשלם – מה תעשו לי?" וכו' וכו'.

סעיף התשלומים מרצון = סעיף השבויים. מי שבוי?

המורים הנאלצים להפוך לגובי חובות, להתקשר, לכתוב מכתבים, לפנות, להתחנן בפני הורים שאין להם רצון לשלם, להשקיע בכך שעות– מורים צריכים לעסוק בחינוך ילדינו, הם לא חברת גבייה!

ההורים הרוצים את הפעילויות הללו לילדיהם, ששילמו ברצון רב, ועומדים חסרי אונים מול מערכת שלא מקיימת פעילות כי "לא כולם שילמו". אותם הורים שבויים גם בידי המערכת שכן אסור להם לדעת מי לא שילם, אסור להם לסייע בגבייה כלל וכלל.

התלמידים שמחכים כל השנה לטיול השנתי, למסיבת סיום, להפעלות מאתגרות ושונות ואלו מוטלות בספק בהתאם לאחוזי הגבייה. אלו שנים שלא חוזרות – טיול שלא התקיים כבר לא יקרה.

מערכת שלמה שבויה בידי משפחות שבוחרות לא לשלם – זאת בשל כיבוד הפרט, שמירה על כבוד התלמיד – כולם ערכים חשובים ולגיטימיים אבל בשמם קורה דבר הפוך הרוב נאלץ לוותר על חלק משמעותי של החינוך או לממן על גבו "פרזיטים".

דר' חגית מאיר, מנהלת אגף יישומי חוק ומדיניות מכירה בבעיה ופרסמה הבהרה. להלן ציטוט:

"האמצעים שניתן לנקוט במקרה של אי תשלום (ולא מחמת מצוקה או קשיים כלכליים) הם:

1. תזכורת להורים לפני הפעילות בדבר חובם
2. שיתוף התלמיד בפעילות ולאחר מכן פנייה לרשות המקומית או לבעלות על מוסד החינוך לנקוט הליכי גבייה אזרחיים נגד ההורים
3. אם מספר ההורים שאינם משלמים אינו מאפשר גביית סכום מספיק לקיום הפעילות, ביטול הפעילות המתוכננת והחזרת הכספים להורים ששילמו.

 

אנו כותבים מחדש את חוזר מנכ"ל תשלומי הורים ובו התייחסות למצבים אלה. עם זאת, בשל הרגישות הציבורית ובשל תקופת השנה, בה צפויים טיולים רבים וכן אירועי סוף שנה ובהם מסיבות סיום והוצאה לאור של ספרי מחזור, מתבקש רענון של ההנחיות בדבר איסור פגיעה בתלמיד בשל מעשה או מחדל של הוריו."

ואנחנו שבויים – כי בשם איסור "הפגיעה בתלמיד בשל מעשה או מחדל הוריו " – חלה פגיעה חמורה עוד יותר בלמעלה מ 50% תלמידים והוריהם שאיתרע מזלם ללמוד בבית הספר עם אותם סרבנים. הפתרון של משרד החינוך המציע לבטל את הפעילות האמורה היינו הסרת אחריות והעברת הטיפול בגבייה למורים – שהם אינם אמורים לעסוק בגבייה, וכך המיעוט כופה על הרוב חינוך פחות שלם. פחות טוב. פחות משמעותי.

איננו מוכנים להסכים עוד למצב זה. אנו מציעים שסעיף "תשלומים מרצון" ייגבה על ידי רשויות המדינה, באמצעות מנגנון זה יהיה ניתן להקל על מי שלא יכול לשלם, ליצור מדרגות תשלום דיפרנציאליות, ובכך לשחרר את צוותי בתי הספר מהמרדף הבלתי פוסק, והבלתי ראוי אחר הכסף.

אנו קוראים לכל מי שיש בידיו כוח השפעה – שרים, חברי כנסת, הנהגות הורים, עמותות ושדולות, הצטרפו אלינו. יחד נשחרר את צוואר הבקבוק הזה מהתנהלותו התקינה של בית הספר כמערכת חינוכית שלמה הכוללת חינוך מגוון, ערכי ומשמעותי.

הצטרפו למאבק לשחרור שבויי 'אי הרצון' וחתמו על העצומה הקוראת לשחרור מסעיף השבויים=סעיף התשלומים מרצון.

לאה מרקלס ואופיר פלד

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה