מורים לומדים לומר לא!

חברות וחברים יקרים, 

השבוע, לאחר פרסום הודעות סותרות, מנותקות ומבלבלות ממשרד הבריאות, משרד ראש הממשלה ומשרד החינוך, הוחלט להחזיר את תלמידי כיתות ד-י לבתי הספר. כיצד יחזרו?, באיזו מתכונת?, כיצד יאכפו הנחיות ההיגיינה האישית והציבורית בבית הספר? - כל אלה נקבעו מבלי להתייעץ עם האנשים היחידים שייאלצו להתמודד עמם בפועל - המנהלים והמורים. 

איתנו אף אחד לא דיבר, אותנו אף אחד לא שאל ולנו אף אחד לא הסביר כיצד אנו משתלבות בתוך ה"מתווה" החדש הזה.  כי אותנו אף אחד לא סופר!

מזה תקופה ארוכה שהחלטות וחצאי החלטות, מתקבלות במשרדי הממשלה השונים (כולל זה שאמון על רווחתנו) מעל לראשינו מבלי להתייעץ איתנו, בהנחה שאנו, כציבור מוחלש וכקהל שבוי, נקבל כל גזירה שניחתת עלינו בהכנעה. שהרי, מסתבר שזכויות בסיסיות של עובדים במשק אינן חלות על ציבור עובדי ההוראה; לנו, לא קיימת הזכות לצאת לחל"ת מבחירה ומחלקנו אף נשללה הזכות להחליט שלא לחזור למקום עבודה שמהווה עבורם או עבור בני משפחתם סכנה בריאותית של ממש. עבורנו, אישור מחלה "רגיל" מרופא המשפחה אינו קביל - אלא, עלינו להמציא אישור רופא תעסוקתי (שלך תמתין בתור של חודשיים כדי להגיע אליו…). 

מסתבר שעבור משרד החינוך, "הרעה בתנאים" אינה מילה גסה כלל… הרי, אך הגיוני שמחנכות הכיתות הגבוהות ילמדו במהלך היום ב"קפסולות" תלמידים צעירים, ובין השיעורים יתרוצצו ויחפשו חדר שקט כדי לקיים שיעורי "זום" עם תלמידיהן שלומדים מרחוק. הפסקות שירותים, אוכל ושתייה - אלה בגדר מותרות התלויות בחסדי אחרים…

וכעת, כשכל התלמידים חוזרים לבית הספר במתכונת מלאה, צפות ועולות שאלות רבות שרק "אנשי השטח" יכולים להציף ונראה שאיש ממקבלי ההחלטות לא נתן עליהן את הדעת:

- על מי תחול האחריות המשפטית במקרים שבהם תלמידים לא ימלאו אחר ההוראות וידביקו את   חבריהם? - כיצד נוכל אנחנו לאכוף את עטיית המסכות בכיתות ובחצרות בכל זמן נתון? - מי אמור לדאוג לחיטוי תדיר וניקיון הכיתות והמרחבים הציבוריים בבית הספר? - כיצד נוכל לאכוף הקפדה על שמירת מרחק של 2 מטרים בין התלמידים בכיתה של מעל ל-30   תלמידים?- מדוע תלמידי הכיתות הגבוהות נדרשים ללמוד בכיתה עטויים מסכות, ואילו תלמידי כיתות א-ג לא? מה 

  ההיגיון המסתתר מאחורי החלטה זו? (הרי צוות המורים מלמד בכל הכיתות. כיצד הדבר מגן עלינו ועל   התלמידים?), - מה יהיה על התלמידים ועל המורים בימי חמסין אלה כאשר חלונות הכיתה חייבים להיוותר פתוחים,   ועלינו לעטות מסכות?. - האם מורים שנמצאים בקבוצות סיכון (או מי מבני משפחתם) מחויבים להגיע לבית הספר?

- האם תקין הדבר שתלמידים שבביתם מצוי בן משפחה בבידוד, יכולים להגיע לבית הספר באין מפריע?

 

אין זה סוד שמעמדנו כעובדי הוראה נמצא בשפל מזה זמן רב, אך החודשיים האחרונים הביאו לרמיסה בוטה 

של זכויותינו הבסיסיות ולהפקרת גורלנו המקצועי בידי כל זב חוטם ומצורע. 

 

היום, אנו אומרים לא עוד!

- גם לאנשי חינוך בעלי אידיאלים ואהבה עזה למקצוע ולתלמידים - יש הזכות לומר לא!  - גם להם מותר לדבר על גמול, שכר, שעות נוספות, הרעה בתנאים -  ולא רק על אידיאלים נשגבים        ושליחות.  - גם למורה המסורה ביותר מגיע חופש, מבלי שתצטרך להתנצל עליו בכל שנה מחדש ומבלי שינסו לסחור בו   בכל פעם כמטבע עובר לסוחר. - גם למורה הצעירה שהייתה לאסקופה נדרסת מגיע יחס כשווה בין שווים. גם לה יש זכויות. גם לה יש ילדים   צעירים ופעוטות שזקוקים לה בבית.

- גם למורה וותיקה יש הזכות לצאת לחל"ת או לחופשת מחלה מבלי לחוש מושפלת וחסרת ערך כשסכין קנס   כספי עלובה מרחפת מעל לראשה, כשכל ניסיונה והישגיה מושמים ללעג והופכים לשם נרדף לבינוניות, "בכיינות"   ועצלנות.

 

לכולנו מגיע ייצוג הולם ומכובד, שיציג בציבור אותנו, עובדי ההוראה על כל גוונינו, כחלק אינטגרלי וחיוני מהמשק הישראלי - ולא כסרח עודף, מגזר זניח ומוזנח, שמכירים בחשיבותו רק בשעת משבר וקוראים לו "להיכנס מתחת לאלונקה" כשהוא עצמו גוסס מזמן...

הגיע הזמן שנהיה גם אנחנו שותפים לקבלת החלטות שמשפיעות עלינו, על עבודתנו, על תדמיתנו, איכות חיינו וחיי תלמידינו. הגיע הזמן שנפסיק "להתגמש" ו"להיות יצירתיים" ולמתוח את גבולות היכולת שלנו. 

לא ייתכן שיונחתו על צוותי ההוראה מתווים והנחיות מחייבים שהנם בלתי יישימים לכל הדעות, בשטח בית הספר, ויטילו את מלוא האחריות על יישומם על הצוות החינוכי שמשולל כלים להתמודד עמם. 

אם עד ליום שלישי הקרוב, 19.5.20, לא יוסרו המגבלות הבלתי הגיוניות ובלתי ניתנות ליישום בבתי הספר - לא נוכל לערוב ליישומן ולא נישא באחריות על תוצאות אי יישומן. או אז, גם לא ניתן יהיה לצפות את הדרך שבה כל צוותי ההוראה יבחרו להביע את מחאתם הצודקת מאין כמותה. 

מהיום מורים

לומדים

לומר לא!

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה