מאבק להשגת שוויון זכויות לקהילה הגאה.

כחלק ממסגרת העבודה באזרחות, חקרנו את נושא אפליית הקהילה הגאה בארצנו. לכל מי שמעודכן בחדשות, הקהילה מופלה במרבית התחומים הקשורים לכל חלק בחיינו; אין אפשרות לנישואים בארץ, לפונדקאות, הקהילה כמעט ואינה קיימת באמצעי החדשות הישראלים ובכך ממשיכה להיראות כחייזר מסתורי ומאיים- ההפך מהנורמה, אפליה במקומות העבודה, בחיפוש דירה, בקנייה בחנויות מזון שונות... וחברי הקהילה נוטים לסבול מאלימות פיזית ומילולית בשל העובדה שהם חלק מהקהילה.

עלינו כחברה לעצור את האפליה, החברה החלה את האפליה ורק החברה תצליח לעצור אותה. בשל כך, עלינו לעמוד מאוחדים יותר מאי פעם ולדרוש שוויון אמיתי, כבוד הדדי וזכויות שעוד חסרות לקהילה הגאה.

הדרך ארוכה, אכן. אך בינתיים ניתן להתקדם בצעדים קטנים- לתרום לעמותות ולארגונים גאים, שביתות, אי שתיקה על חוסר צדק כלפי הקהילה, חינוך מתאים, שינוי התכנים בטלוויזיה ובשיח- כדי שהקהילה תהפוך לחלק נורמלי מהחברה הישראלית ומהתרבות.

מהפכה אינה מתרחשת בין יום, ויש עוד הרבה מה לעשות. אז יש לנו הצעה להתחלה לפחות.

נושא אחד שפחות מדובר וקשור לקהילה, קשור לקהילה הטרנסג'נדרית בארץ. להם המצב עוד יותר קשה מאשר להומואים והלסביות, במרבית המקרים, ונספר תכף מדוע.

טרנסג'נדרים אינם "מחליטים" בלילה אחד שהם מגדר שונה. ההרגשה הזו תמיד שם. גם אם לא שמים לב אליה שנים רבות, גם אם לא שמים לב אליה עד גיל חמישים. היא שם, היא קיימת. זו לא הרגשה של החלטה, כי זו אינה החלטה. זו הרגשה של אי התאמה בין המין הביולוגי של האדם למגדר. שמה "דיספוריה מגדרית".

כמו שניתן בוודאי להבין, כמו כל הרגשה, היא באה ברמות שונות לכל אדם ואדם מהקהילה הטרנסג'נדרית. היא יכולה להתבטא בחוסר נעימות קטן, או שהיא יכולה להתבטא בדיכאון עמוק בשל אי ההתאמה, תסכול וייאוש. לפיכך, כפי שניתן להבין כעת, אף חלק מהקהילה הטרנסג'נדרית לא בחר להיות חלק ממנה.

בנוסף לקשיים הנפשיים שקיימים בכל אינדיבידואל מהקהילה הטרנסג'נדרית, קיימים קשיים נוספים.

בקשיים החברתיים, זה בעיקר בשל העובדה שהרבה מהחברה הישראלית תומכים רק בהומואים ובלסביות, ולא יותר. הטרנסג'נדרים נראים מבחינתם כמו פריקים מקרקס, חולי נפש מטורללים. לכן, זה מאוד קשה לצאת מהארון לפעמים בכך, וגם אם כן יוצאים, ומתחילים להתלבש כמו המגדר האמיתי שלהם, הם עלולים להיתקל באלימות פיזית כלפיהם ובהטרדות מיניות- לא פעם ולא פעמיים שומעים על הטרדות כלפי נשים טרנסיות, ובטח שגם גברים טרנסים ונון- בינאריים. בשל כך, לעיתים, חלק מהקהילה הטרנסית מפחדים להודות בפני עצמם שהם טרנסים, הם מפחדים מהתגובה של הסביבה- יותר מאשר אילו היו אומרים שהם לסבית או הומו או בי וכ'ו. בנוסף לכל זה, אם טרנסים נכנסים לשירותים שמרגישים להם נכונים יותר, הם עלולים להיתקל בצרחות מאנשים מפוחדים שהחליטו שסוטים מנסים להציץ בהם מבצעים את צרכיהם. הם עלולים להיאשם בהטרדה מינית, וכ'ו. ישנם עוד קשיים רבים בקטגוריה הזו, אך נראה שפירטנו מספיק לבינתיים.

קושי משמעותי נוסף, הוא קושי כלכלי. מה שרבים מכנים "הניתוח", שעוזר למרבית הטרנסג'נדרים – 99% בערך, להרגיש יותר טוב מבחינה נפשית ופיזית, עולה הרבה מאוד כסף. לרוב הטרנסג'נדרים, אין את הכסף הזה. הם לא יכולים לעשות את הניתוח. ושלא נתחיל לדבר אפילו על כך שלא מקבלים את הטרנסג'נדרים להרבה עבודות, בשל היותם טרנסג'נדרים. חלק גדול נאלץ לעבוד בזנות, כי אין מקום אחר שיעסיק אותם.

ועד כמה שמתעסקים בפונדקאות ובחתונת ההומואים והלסביות, וזה כן חשוב מבחינתנו, הטרנסג'נדרים זקוקים ליותר עזרה כרגע. לכן, קיווינו שתעזרו לנו ותפיצו את העצומה הזו כדי להעביר את המסר, שהטרנסג'נדרים במצב לא טוב. משהו פה לא בסדר. יש צורך לעזור.

בשל כך, קיים ארגון "מעברים". ארגון אשר עוזר כמיטב יכולתו לקהילה הטרנסית. רק לאחרונה חולקו מלגות מטעמו לקהילה הטרנסית, וכל זה בשל תרומות של אנשים. ארגון זה עוזר מאוד לקהילה הטרנסית ודואג לה. אך הוא לא יכול לעשות זאת בלעדינו. כל שקל יעזור. נשמח שתתרמו ותעזרו לשיפור מצב הקהילה הטרנסית, אפילו אם רק במעט. כן, הכוונה אליכם, הקוראים של העצומה, האנשים, הנשים, הילדים, הנערים, זה זמנו לפעול.

גם אם אינכם יכולים לתרום כעת, נשמח שלפחות תפיצו את העצומה על מנת שנגיע ליותר אנשים ונראה את האמת- הטרנסג'נדרים הם לא פריקים ממופע, הם אנשים חיים עם רגשות, והמצב של הרבה מהם בארץ אינו מזהיר, בגלל החברה שלנו. אנחנו גרמנו לזה, וכעת תפקידנו לתקן זאת.

בבקשה, עזרו לנו.

קישור לאתר ארגון "מעברים": https://www.maavarim.org/