שוויון הזדמנויות לנשים בצה"ל

סוגיית השוויון בצה"ל ובפרט גיוס נשים ליחידות קרביות היא סוגיה מורכבת שבולטת בשיח בחברה הישראלית והעמדות לגביה שונות ומגוונות. עם פירוק המחתרות והקמת צה"ל בשנת 1948, הוחלט לגייס גם נשים בחוק גיוס החובה, דבר שקרה בעקבות המחסור בכוח אדם ובגלל תפיסת "צבא העם" שניסה להעביר בן גוריון. 

לטענתי, יש צורך בשילוב הנשים בצורה שוויונית מוחלטת בכל היחידות הלוחמות. צבא ההגנה לישראל זקוק לחיילים ולחיילות גם יחד. כמו שיש גברים שלא מתאימים ולא מסוגלים להיות לוחמים, כך יש בנות שכן מתאימות ומסוגלות. קריטריון המיון ליחידות קרביות צריך להיות יכולות, ולא מגדר. עם הקמת צה"ל ב1948, ההחלטה לגייס נשים מטעם חוק גיוס חובה הגיעה מפאת חוסר בכח אדם. לטענתי, זהו עדיין המצב. נשים ממלאות תפקידים חשובים ומרכזיים בצה"ל, בין אם בלוחמה או בעורף, כחיילות או מפקדות. נשים רבות מוכיחות שוב ושוב עד כמה הן חזקות פיזית ומנטלית, ושוברות את תקרות הזכוכית כל פעם מחדש, ולכן נדרש לפתוח להן את כלל התפקידים ולתת להן את שוויון הזכויות שמגיע להן מכל הבחינות. 

שנית, יש עניין בשמירה על המוטיבציה של הדור הצעיר. נשים רבות מאד יוצאות לפיקוד וקצונה ומתמסרות לתפקידן בצבא, ומתכוננות מבחינה פיזית ומנטלית לשירותן הצבאי לא פחות מהגברים. הגבלת האופציות שלהן והגבלת יכולותיהן וזכויותיהן של הנשים בצבא, תפגע באיכות המוטיבציה שלהן לשרת בצבא ולתרום למדינה.

לפיכך, מסקנותי הן כי יש לפתוח את כלל התפקידים בצה"ל לנשים וגברים כאחד, ולהפוך את קריטריון המיון המרכזי לכלל התפקידים ממגדר ליכולת, ובכך לתת שוויון הזדמנויות לכולם, נשים וגברים כאחד.