יחס שווה בתמלוגים ובהטבות ופרסים לסופרי נוער כמו סופרי מבוגרים

"ספרי נוער אינם מצריכים עבודה רבה, כמו ספרי מבוגרים."

כך ענה לי בועז דהן, המנהל למחלקת הספריות הארצית (האיש האחראי במשרד התרבות על תקציבי העתק של הספריות הציבוריות שאתם משלמים להן מיסים),כששאלתי בדיון שערכנו בכנסת, למה באמת סופרי נוער (גם נוער בוגר כמו שלי, כמו "זאבים" "מאלאדר" וכו'), מקבלים כשליש מתמלוגי הספריות, כשסופרי המבוגרים מקבלים את הרוב וזה בנוסף על מלגות ופרסים במאות אלפי ש''ח מהמדינה שסופרי ''נוער'' אינם רשאים לקבל.

.אז אין לי מושג אילו ספרים קראת בנעוריך, מר דהן,(האמת חשבתי שלפחות יכחיש את האפליה ולא יחייך ויהנהן)אבל סתם אתן לך דוגמא קטנה מאצלי:600-800 עמודים לספר חודשים של כתיבה מבוקר עד ערבתחקירי תופעות ושיחות עם נוער ערימה של קלסרים, טיוטאות ועריכותוחישובים על גבי חישובים של קוי עלילה, הצטלבויות ושילובים, מאבקים במחסומים, והמוווווון עבודה יום אחר יום ללא כל משכורת חודשית או בכלל.

מר דהן - אני מניחה אם ככה שידועה לך דרך נסתרת וקסומה לכתוב ספרים כמו שלי בקלות רבה יותר, כגבר הבקיא בכתיבת ספרים לגיל ההתבגרות שגם די חינוכיים ונלמדים בבתי ספר וגם מעניינם דים כדי שהנוער יקרא אותם בהמוניו למרות שהם ארוכים כ''כ. אשמח לשמוע עליה, כי הכתיבה גוזלת לי זמן רב שיכולתי לעבוד בו ולהרוויח פי עשרת אלפים בנניח עבודה בתור אחראי תקציב הספריות בכנסת.אגב הבדיחה היא שיש לי גם ספרי מבוגרים, אבל שימו לב, איך קובעים אם סופר הוא "למבוגרים", או "לנוער" שזכאי רק לשליש ולא זכאי לאף מלגה ממשלתית? לפי **רוב** הספרים שלו. אז אני, לכל הרוחות, כתבתי 18 ספרי נוער עבי כרס, ככה שאם אני רוצה לעבור לקטגוריה המיוחלת "מבוגרים" אני צריכה לכתוב לא אחד ולא שניים אלא 19 ספרי מבוגרים (!!!).קראת בכלל את הספרים שלי, מר דהן? שעבדתי כה קשה לכתוב אותם? אולי הם קצת ארוכים מדי בשבילך, אם בתור נער הכרת רק ספרות אשר ''מצריכה פחות עבודה.''

.זה רשמי.לי אין יכולת להתפרנס מהספרים. 18 רבי מכר עבי כרס, מושקעים, עשרות הרצאות וריצות ונסיעות מבי''ס לבי''ס (ובאוטובוסים.... כי לא מסובסדות לי מוניות במשרד החינוך להרצאות שמזמינים בתי ספר, כמו לסופרים אחרים שהוא כן מסבסד גם אם יש להם רכבים פרטיים.) אלפי קוראים, ספרי זהב ופלטינה ומצעד הספרים ---- ומשרד התרבות, שנותן תמלוגים מהתקציב לסופרי מבוגרים, נותן לי שליש כי אני נחשבת ''נוער'. כן, רק כי אני נחשבת ''נוער''. למרות שמספר ההשאלות שלי הוא מבין הגבוהים בספריות..אומרים לי "תמשיכי, את מקור להשראה". "בבקשה אל תפסיקי לכתוב, הילדים שלי קוראים רק אותך." "תמשיכי עם ההרצאות, הנוער צריך אותך."אבל אני - לא יכולה יותר.גם ככה אני לא רואה כמעט כסף מהספרים, אז גם את המעט שמשרד התרבות והחינוך אמורים לספק לי - הסעות להרצאות מטעמם ורווח כלשהו על כל הספרים שלי שמושאלים חינם בספרייה - אינני מקבלת.1. הסעות - אין לי רכב, ומשרד התרבות וגם משרד החינוך שבחסותם אני נשלחת להרצאות לתלמידים, ויש להם תקציב מתוכו הספרנית רוצה להקדיש לי מונית, לא מוכנים לאשר אותה. מבינים? **יש לזה כבר תקציב** אך למנהלת הספריה אסור להפריש ממנו על מונית לסופרת שבאה על הבוקר או בשעות הערב ללא רכב לקצה הארץ. וזה הרצאות אינטנסיביות, לא עבודה במשרד ש''סבבה אני אגיע אליה מדי יום בתחב''צ''.2. אפליה מול סופרי מבוגרים - תמלוגים מספריות זה רווח שמקבל מי שספריו מושאלות בספריות בכמויות עצומות, כמו אצלי, שהנוער **לא קונה** אלא משאיל בעיקר. הספרים שלי הם מהמחזיקים את הספריות, עם מספרי השאלות מטורפים. סופרי מבוגרים רואים מזה תמלוגים של 65%, ואני בקושי שליש. למה? רק מסיבה אחת: כי אני בהגדרה ''סופרת נוער''. שזה לדברי בועז דהן יותר קל לכתיבה.

.

אה, וכמעט שכחתי. מדי שנה מחולקים מאות אלפי שקלים לפרסים מהממשלה לסופרי מבוגרים. פרסים בסך 150,000 ש''ח, 60,000 ש''ח ועוד. לסופרי נוער אין פרסים. הם יכולים להיכנס למטריה הקטנטונת של פרסים מסוימים ל''סופרי ילדים'', וגם שם יצטרכו לחלוק מעט פרסים, אם בכלל, הסכומים נמוכים בהרבה. ומרבית הפרסים המעטים לסופרי ילדים הם בכלל מקומיים.

.

אז תודה משרד החינוך ומשרד התרבות, שמונעים ממנע הטבות ופרסים על עבודתי הרבה, מאלצים את בתי הספר והספריות הציבוריות לשלם נסיעות עבור הרצאות לתלמידים בחסותכם,  ותודה לך מר דהן, בתור מי שישבה מולך בוועדת הדיון בכנסת וראתה בעיניים נדהמות את הזלזול שלך, הדיבור המתנשא, המעליב, שבכל חיי לא נתקלתי בו (ונתקלתי בהמווון יחס מזלזל ככותבת צעירה), ובעמדתך שאני לא ראויה לשום פריבילגיה שמי שמוגדר אצלך כ"סופר מבוגרים" ראוי לה, ולאלץ אותי להתלבט אם לפרוש.

**מרגיש שסופר בישראל יכול להיות רק בורגני עם מקצוע רווחי עיקרי, ורכב פרטי משלו. אם הייתי מקבלת שקל על כל ספר שלי שמושאל הייתי יכולה אפילו לחיות רק מזה.אבל שוב, אני מוגדרת כסופרת ''לנוער'' (אפילו שיש לי גם למבוגרים) אז את הפרס בשווי 150,000 ש''ח למשל שמחולק מדי שנה, או את אחד הספרים המשמעותיים האחרים, לא אוכל לחלום לקבל, אפילו שהספר האחרון שלי עבה יותר מספר מבוגרים ממוצע בחנות ואפילו שעבדתי עליו שנה. כי אותו - חטאתי - להקדיש לבני 17, במקום לבני 50.

   שתפו עכשיו בפייסבוק

» יצירת קשר עם יוזמי העצומה